Traité Kelim - Chapitre 27 - Michna 3
Traité Kelim - Chapitre 27 - Michna 3
הָעוֹשֶׂה שְׁנַיִם מִן הַבֶּגֶד וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלָשְׁתָּן מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ, טָהוֹר. חֲמִשָּׁה מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד, טָמֵא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁחִבֵּר לוֹ מִן הֶחָמוּר מִמֶּנּוּ, טָמֵא. מִן הַקַּל מִמֶּנּוּ, טָהוֹר:
Commentaires de Bartenoura sur Kelim - Chapitre 27 - Michna 3
היה עושה שנים מן הבגד. שני טפחים:
ואחד מן השק. טפח אחד:
טהור. דאין הגרוע משלים שיעורו של חשוב, דהגרוע שיעורו מרובה. אבל החשוב משלים שיעורו של גרוע, דאפילו בשיעור מועט החשוב מקבל טומאה:
מן החמור. דסגי ליה בשיעור מועט:
מן הקל. דבעי שיעור מרובה. ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה מצטרפין לקל שבהן, הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ. אבל בגד ועור, או בגד ומפץ, או שק ומפץ, אין מצטרפין, דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם. ומיהו לעשות מהן טלאי על גבי מרדעת של חמור, כולן מצטרפין, דמאיזה מהן שיקצע טפח ויעשה אותו טלאי למרדעת של חמור, מצטרף, דאינו מקפיד לשם אם הוא משני מינים:
Commentaires de Tossefot Yom Tov sur Kelim - Chapitre 27 - Michna 3
טהור. מן המדרס. הרמב"ם פכ"ג מה"כ [הלכה ג]. וז"ל הר"ש יתכן דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא נגע בבגד. ואם נגע [בבגד]. הבגד טמא. והשק טהור. ע"כ:
טמא. עי' [מ"ש] ספ"ד דמעילה [מ"ו] :
זה הכלל כל שחבר לו מן החמור ממנו טמא. כתב הר"ב ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה. כו'. וכ"כ הר"ש. גם התוס' בפ"ק דסוכה דף יז. אבל מסיימי דמתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני מתני' דמצטרפים כסדר הזה. ע"כ. ויש לדחות דאשכחן דתני זה הכלל. ולא אתי לרבויי. וכמ"ש במשנה ב פ"ד דמגילה [*וכן אתה מוצא במכילתין פ"ב משנה ג. ומ"ג פ"ח דטהרות] ומ"ש הר"ב ומיהו לעשות מהן טלאי כו' דמאיזה מהן שיקצע טפח כו'. דאינו מקפיד לשם אם הוא משני מינים. עירוב פירושים הן דבריו בזה. דמתחלה מפרש דמאיזה מהן שיקצע. כלומר מאיזה אחד שיקצע כו'. וכמ"ש ג"כ במתני' דלקמן. ואח"כ מפ' דאינו מקפיד אם הוא מב' מינים. דהיינו שיקצע ויחבר מב' מינים או מיותר כשיהיו ביחד טפח על טפח. ושני הפירושים הללו כתבם רש"י בפ"ק דסוכה דף יז. והעתקתי' כבר בספ"ד דמעילה. וכתב רש"י שפי' הראשון נ"ל עיקר. וכן הסכימו התוס' פ"ז דשבת דף עו. וכן פי' הרמב"ם [במתני' דלקמן] :