Daf Yomi Houllin 49a / 49b

עובי בית הכוסות . בסוף הכרס שקורים פנצ"א יש בו שעשוי ככובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן מחברן וקורין לו דובלו"ן: מצד אחד . שנקבה את דופן הפנימית ולא נקבה את השנית: כשרה . שחברתה מגינה עליה: משני צדדין . שנקבה השנית ויצאה לחלל הגוף: טרפה . ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא את האחת אי קופא לבר שנמצאת קופא שלה תחובה בדופן ופיה כולה בתוך הכרס ודאי מבחוץ נכנסה שנקבה את הוושט או כרס או דקין ובאת לחלל הגוף ומשם חזרה ונכנסה לעובי בית הכוסות ועברה כבר כולה את הדופן החיצון ולא הספיקה קופא שלה לעבור את דופן הפנימי דאי מבפנים באתה ועכשיו היא מתחלת לצאת דרך עובי בית הכוסות אין דרך הקופא לנקב ונימא טרפה אלא מדקתני כשרה שמעינן מינה כל היכא דמצינו למימר סמפונא נקט ועל כגון הכא די"ל דרך הוושט באת עד הלום ועכשיו היא מתחלת לנקב ואפילו קופא לבר לא טרפינן: אוכלין ומשקין דחקוה . ומתוך הדחק נכנסה קופא שלה בבשר הילכך אע"ג דקופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשרה: הונא מר טריף . דקסבר נקובי נקיב שלא נכנסה אלא דרך הוושט ונקבה כרס או וושט או דקין ויצתה: מכשר . כיון דבסמפונא אישתכח אמרינן מי מיכוונה להכנס בסמפון זה אלא דרך הקנה נכנסה והקנה וקנה כבד סמוכין זה לזה בהתחלקן סמוך לריאה וגם קנה הלב וקנה הכבד מתחלקין לסמפונות בראשן האחד וי"ל שנכנסה מסמפוני הכבד לסמפוני קנה הכבד ומשם עלתה לכבד דרך הסמפונות: שקילו גלימא דטרופאי . שהאכילוה לכלבים: קשייתא . גרעין של תמרה: סימפונא . דכבד נקט ועל. דרך הקנה נכנסה דאי דרך הוושט נכנסה אינה ראויה לנקב כלום ולצאת משם ולחזור וליכנס כאן דרך נקב: ואע"ג דלא נפקא . שאינה יכולה לצאת דרך הסמפון כשרוצין להוציאה לפי שהסמפון דחוק: מירבל הוא דרביל . על ידי נענוע שנענעה הבהמה בהליכתה ימים רבים נכנסה תמיד מעט מעט במקום דחוק שאינה יכולה עכשיו לצאת. מירבל לשון כברה שמנענעים אותה כמו אייתי ארבלא וקמרבל באלו מציאות (ב"מ כו:): מיבזע בזע . במחט ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא: לאכילה . האוכלין אותה כמו שהיא: או ע"י סמנין . כשמערבין סממנין המאירין את העינים אף היא מסייעה עמם: אווזא בזוזא ריאה דידה בארבעה . כשהאווז נלקח בדינר ריאה שלה שווה ד' לפי שהסממנין מעורבין בה: ואי ס"ד . כמות שהיא מאירה לינקוט אווז שלם עם הריאה בזוזא וליכול ומאי דקאמר. הכי גרסינן ואי ס"ד לאכילה לינקוט בזוזא וליכול: היכא דממשמשא ידא דטבחא . אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק היד קורעת בצפרניו. וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא שם נקב: והילכתא תלינן: מרישי כלי . מריש דרשנין המשמיעין לעם את דבריו כשהיה דורש: אבוה דאבא . רב אחא: דהא תלינן בזאב . דאמר בפ"ק (לעיל חולין ט.) בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן כשהן נקובין אין אומרים במקום נקב נקב: מורנא . תולעת היוצאה מן הריאה ונקבה: קודם שחיטה פריש . מן הריאה ונקבה ונטרפה: מלוך ערבאה . הדר בערביים: אין הלכה כרבי שמעון קאמר . לא אמר הלכה כרבי שמעון אלא אין הלכה כרבי שמעון קאמר: ואת מה בידך . רב ביבי שייליה לרבי זירא: ואין הלכה כרבי שמעון . גמרא קא פסיק ליה. ובישיבה האחרונה נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם בגמרא: כהנים . שהקבה ניתנה להם מאת זובחי הזבח נהגו בו היתר לאכלו. ומשום רבי ישמעאל נקיט ליה: וסימניך . שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר: ישמעאל כהנא מסייע כהני . תמיד הוא עוזרן ומיקל להם ולקמיה מפרש היכא: מאי היא . היכא מסייע להם: ואני אברכם . רבי ישמעאל מוקי ליה אכהנים ורבי עקיבא מוקי ליה אישראל: ומאי מסייע כהני . הואיל ורבי עקיבא נמי אית ליה ברכה לכהנים מקרא אחרינא: במקום ברכה לישראל . אצל ברכת ישראל דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין הן עם השאר:

אבל דזיתא מבזע בזע . פירש הקונטרס ולמאן דחייש במחט חייש נמי הכא ואם כן הוה דלא כהלכתא דקיימא לן הלכתא כרבי יוחנן דמכשיר לעיל אבל נראה דאפילו רבי יוחנן במחט הוא דתלינן שבאתה דרך הסמפונות אבל קשייתא דזיתא שהם גסים ואינן יכולין לבא בריווח דרך הסמפונות חיישינן שמא ניקבה הוושט וחזר ונכנס בכבד: כהנים נהגו בו היתר . ה"ה ישראלים וכהנים דנקט לפי שהקבה ניתנה לכהנים: מאי מסייע כהני . דמשום פעם אחת לא היה קוראהו מסייע כהני: והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם . ולרבי ישמעאל לא איצטריך קרא להכי דפשיטא דמסכים כיון שצוה להם לברך: ואברכה מברכיך . ואפילו עובדי כוכבים המברכים את ישראל מתברכין כדאיתא בירושלמי דברכות דההוא עובד כוכבים דיהיב שלמא לרבי ישמעאל אמר לו מלתך כבר אמורה פירוש איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה מואברכה מברכיך: שאמר משום אבותיו מאי היא דתניא כו' . פירוש קבלה היתה בידו של רבי אושעיא דרבי ישמעאל משום אבותיו התיר אבל לא מתוך ברייתא זו דקדק ולא גרסינן דברי רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו אלא דברי רבי ישמעאל סתם דהא במסקנא מהפכינן ליה ומפרש דמשום אבותיו דקאמר רבי אושעיא היינו משום אבותיו וליה לא ס"ל והא דקאמר הכא שאמר משום אבותיו מאי היא היינו אותה ברייתא שהתיר רבי ישמעאל חלב הקיבה שאתה אומר שהוא משום אבותיו מאי היא:

חלב שעל הדקין . לקמן (חולין דף צג.) אמרינן ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי רבי ישמעאל מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב אבל חלב שעל הקיבה לרבי ישמעאל מותר והיינו מסייע כהני: קרום ונקלף . קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך: אף כל קרום ונקלף . והיינו חלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב שע"ג הדקין: תותב . היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה (שמות כב). כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם: כך היא הצעה של משנה . כמו שהשבת ואיפוך קמייתא: כיון דקתני מה חלב כו' . שדורש את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף: דווקא הוא . ולא נחליף דברי של זה בזה: אי הכי כר' ישמעאל . בתמיה. הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר' ישמעאל והא רבי עקיבא הוא דשרי ליה ולא רבי ישמעאל: חלב טהור סותם . כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב כשרה דחלב טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא: טמא אינו סותם . כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמן אינה סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב: חלב חיה . המכסה את הקרב: מהו . שיסתום אם ניקב הכרס של חיה ולהא דבעי הא בעיא לא אפשיט ליה אכתי טעמיה דרב מהו: הא נמי טהור . דלא אסר רחמנא אלא כל חלב שור וכשב ועז: מהדק . מחובר יפה בבשר: התורה חסה כו' . בתורת כהנים נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא וגו' א"ר מאיר וכי מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד שיהו הכלים נפנין וא"ת כלי עציו בגדיו ומתכת מטבילן והם טהורים ועל מה חסה תורה על כלי חרס ופכו שאין להן טהרה אלא שבירה וכל כך חסה תורה על ממונן של צרי עין ק"ו על ממונן של צדיקים: א"ל רב פפא לרבא רב . כלומר הא רב דאמר לעיל טמא אינו סותם וטרפה איסורא דאורייתא היא ויש לנו לילך אחר המחמיר דקיימא לן (ע"ז ז.) בשל תורה הלך אחר המחמיר ואת אמרת כו': כנדוקא . מוכר כדים (פסחים דף ל.) שמעתי: בסתקא . כד של דבש: ר' שמעון אוסר לה משום גלוי כדלקמן וגלוי סכנת נפשות היא ויש לנו לילך אחר המחמיר: אין בהן משום גלוי . שאין נחש שותה מהם: בציידן . [שם מקום]: שוטה היה . אותו נחש שאין שאר נחשים עושין כן: אמר ליה . רבא לרב נחמן בר יצחק: אודי לי מיהא . על כרחך בציר דלא קיימא לן ביה כרבי שמעון: דהא רב פפא כו' . וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית הלכתא כוותיה: כי הוי מיגלי להו גילויא . מים או יין הוו שדו ליה בציר לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק ושותין אותו גלוי: אודי לי מיהא . דבדבש הלכתא כוותיה דהא קאי רבי שמעון בן אלעזר כוותיה דר' שמעון סתמא הוא רבי שמעון בן יוחי: חטי דכרכשא . חלב שעל חלחולת המוציאה ריעי שקורין טבחיי"א עשוי קרטין קרטין כעין חטים ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני וטרפה וקרטין עגולין הן כמו כובע: טרפשא דליבא . שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו. והיינו טעמא דריאה הסרוכה בשומן הלב דאע"ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאוני הוא טרפה דעל כרחך הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום: חימצא ובר חימצא . שניהם בחלב שעל הקיבה ולקמן מפרש להו: סתים . אם ניקבה הקיבה: ולא ידענא . רבא קאמר לה: יפה כח הבן מכח האב . ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין (דף מח:) שהבן גובה בשבועה ושלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה והתם מפרש לה: אינהו . בני א"י: מיכל אכלי ליה . דקסברי חלב טהור הוא:

להביא חלב שע"ג הדקין . לא היה צריך למיכתב (ויקרא ג) את החלב המכסה את הקרב דמואת כל החלב אשר על הקרב מרבינן אף שעל הדקין או שעל הקיבה לאידך ולמעט חלב שעל גבי דפנות כתביה כדדריש בתורת כהנים: חלב טהור סותם . לא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה ולא מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא שומן שלהם ותמיד שוכבים בו ואדוק הוא מאד והויא סתימה מעלייתא וחלב העשוי ככובע נמי דאצטריך למימר דאינו סותם היינו כגון טרפשא דליבא כדאמר לקמן שהן שם כל שעה אבל בריאה אין שום חלב סותם: חלב חיה מאי . נשאל לרבינו יצחק על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר דלא מבעי לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר: רב ואיסורא דאורייתא וכו' . כדרב פפא הלכה ומסתברא דרבא נמי חזר בו דקאמר לקמן משמיה דרב נחמן חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים: ושאר כל המשקין מותרין . ואם תאמר כמאן הא אפילו רבנן דבסמוך לא שרו אלא חמשה ויש לומר דה"ה לכולן ואותן ה' דנקט משום דפליג רבי שמעון עלייהו אבל בשאר מודה: