Daf Yomi Berakhot 25a / 25b

Daf Yomi : Berakhot 25a / 25b

Daf Yomi Berakhot 25a Daf Yomi Berakhot 25b

Daf Yomi : Berakhot 25a

אבל לתפלה עד שיכסה את לבו ואר הונא שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור סד אלא כדאמר רנ בר יצחק עד שיגמור עמוד ראשון ולפסוק לאלתר וליקום משום דרשבג דתניא רשבג אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון:
אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות קש רב חסדא אמר אסור לקרות קש אמר רבא מט דרב הונא דכתיב (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה ורב חסדא אמר אסור לקרות קש מט דרב חסדא דכתיב (תהלים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך:
אתמר ריח רע שיש לו עיקר רב הונא אמר מרחיק ד' אמות וקורא קש ורב חסדא אמר מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא קש תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם קש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא קש ואם לאו מרחיק מלא עיניו וכן לתפלה ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד' אמות ממקום הריח וקורא קש אמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא (בכל הני שמעתתא) אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו אתו חזו הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי והמ בדברי תורה אבל בקש לא ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה אבל דידיה לא:
אתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות קש רבא אמר אסור לקרות קש אמר אביי מנא אמינא לה דתנן הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא וכן באבן המנוגעת ורבא אמר לך התם בקביעותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא יג מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכא (דברים כג טו) והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא ליכא:
אר פפא פי חזיר כצואה עוברת דמי פשיטא לא צריכא אעג דסליק מנהרא אר יהודה ספק צואה אסורה ספק מי רגלים מותרים אד אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותרת באשפה אסורה ספק מי רגלים אפילו באשפה נמי מותרין סבר לה כי הא דרב המנונא דאמר רב המנונא לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד וכדרבי יונתן דר' יונתן רמי כתיב (דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ וכתיב (דברים כג יד) ויתד תהיה לך וגו' וכסית את צאתך הא כיצד כאן בגדולים כאן בקטנים אלמא קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו רבנן בודאן אבל בספקן לא גזור ובודאן עד כמה אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין וכן אמר רבה בבח אר יוחנן כל זמן שמטפיחין וכן אמר עולא כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרשומן ניכר אר יוסף שרא ליה מריה לגניבא השתא צואה אמר רב יהודה אמר רב כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים מיבעיא אל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב צואה אפילו כחרס אסורה והיכי דמי צואה כחרס אמר רבה בבח אר יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואד כל זמן שגוללה ואינה נפרכת אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה מדפתי חזא צואה אמר לי עיין אי קרמו פניה אי לא אד הכי אל עיין אי מפלאי אפלויי מאי הוי עלה אתמר צואה כחרס אמימר אמר אסורה ומר זוטרא אמר מותרת אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין נבלעו או יבשו מותרים מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו מה יבשו דאין רשומן ניכר אף נבלעו דאין רשומן ניכר הא רשומן ניכר אסור אעג דאין מטפיחין ולטעמיך אימא רישא כל זמן שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי אלא מהא ליכא למשמע מינה לימא כתנאי כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרות קש כנגדו ומי רגלים עצמן שנשפכו נבלעו מותר לא נבלעו אסור ר' יוסי אומר כל זמן שמטפיחין מאי נבלעו ומאי לא נבלעו דקאמר תק אילימא נבלעו דאין מטפיחין לא נבלעו דמטפיחין ואתא ר' יוסי למימר כז שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי היינו תק אלא נבלעו דאין רשומן ניכר לא נבלעו דרשומן ניכר ואתא ר' יוסי למימר כז שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי לא דכע כז שמטפיחין הוא דאסור הא רשומן ניכר שרי

Commentaires de Rachi sur le Traité Berakhot 25a

אבל לתפלה . צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך: הדרוקן . חולי המצבה את הכרס: סילון . של מי רגלים: ירקון . חולי ששמו גלניצ"ה: ידיו בבית הכסא . מחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה: כל הנשמה . הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים: שיש לו עיקר . שהצואה מונחת שם ומסרחת ושאין לו עיקר הפחת רוח: מרחיק ד' אמות . מן העיקר ואע"פ שהריח בא אליו וכגון שהיא לאחוריו שאינו רואה אותה: ממקום שפסק הריח . שהריח כלה שם: לא כנגד צואת אדם כו' ואע"פ שאין ריח: לא כנגד צואת אדם כו' . ואע"פ שאין ריח: לית הלכתא כי הא מתניתא . דלעיל דאסר צואת כלבים וחזירים בשאין בהם עורות: בזמן שיש בהן עורות . אצואת כלבים וחזירים קאי שדרכן לתתן בעבוד העורות אבל צואת אדם אפי' בלא עורות שהרי אין דרכן לתתן שם הלכך ע"כ בלא עורות קאמר: שאין לו עיקר . הפחת רוח: ציפי . מחצלות של בית המדרש: דהני גנו והני גרסי . ואע"פ שדרך הישנים להפיח: וה"מ לגרסא . משום דלא אפשר: אבל לק"ש . יצא לחוץ ויקרא: אבל לדידיה . הפיח הוא עצמו ממתין עד שיכלה הריח: צואה עוברת . אדם שנושאי' לפניו גרף של רעי להעבירו: מותר לקרות . וא"צ להפסיק: הטמא עומד תחת האילן . ולא בנושא את המת קאי דמת לא שנא עומד ול"ש יושב ול"ש הולך אהל הוא וגבי מצורע קתני לה בת"כ דגלי ביה רחמנא ישיבה דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. [מושבו] טמא. מכאן אמרו עומד נמי כיושב דמי דקביע אבל מהלך לא קביע: אבן המנוגעת . הרי היא כמצורע שהקישה הכתוב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית (ויקרא יד): פשיטא . דפי חזיר אינו בלא צואה: בבית מותר . דאין דרך להניח צואה בבית: לא אסרה תורה . במי רגלים לקרות אלא כנגד עמוד הקלוח בלבד: ויצאת שמה חוץ . ולא הצריכו כסוי וכתיב וכסית: עד כמה . ישהו על גבי קרקע ויהא אסור: שרא ליה מריה . מחול לו רבונו דודאי שקר העיד משמיה דרב: היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה: קרמו . לשון קרום טיל"א כלומר גלד מעט: איכא דאמרי . חומרא היא אף ע"פ שאם זורקה נפרכת הואיל ואינה נפרכת מגלגול לחה היא: אי מפלאי אפלויי . אם יש בה סדקים סדקים יבשה היא ושרי: מאי הוי עלה . דמי רגלים: נבלעו . בארץ: יבשו . על גבי אבנים בחמה:

Commentaires de Tosefot - Berakhot 25a

פסק רבינו חננאל כרב חסדא דאסור לקרות ק״ש אפילו צואה תחת בגדו על בשרו וס״ל כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה) דאע״ג דר' חסדא תלמיד דר' הונא הוה לחומרא אזלינן ורב אלפס פסק כרב הונא מדאקשי גמרא מיניה ביומא פרק הממונה (ד ל.): לית הלכתא כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא כו' . פרש"י לית הלכתא כי הא מתניתא דלעיל דאסרה צואת כלבים וחזירים אפי' בשאין בהם עורות אבל בצואת אדם לא שייך ואסור בכל ענין משמע אבל בצואת תרנגולים לא איירי רבא ובאידך ברייתא לא גרס צואת תרנגולים כלל ולא פליג בהא אמתניתא דלעיל ולפי זה יש לאסור צואת תרנגולין ואומר רבינו יהודה דדוקא כשהן בלול שלהם שיש שם סרחון גדול אבל בתרנגולים ההולכים בבית אין חוששין. ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש ולא ידעינן לפרש ועוד קאמר מרחיקין מגללי בהמה ד' אמות ר' שמואל ברבי יצחק אומר ובלבד של חמור: ריח רע שאין לו עיקר . י"מ דבתי כסאות שלנו בעומק אם יש בהן מחיצה מפסקת הויא כמו ריח רע שאין לו עיקר כמו בתי כסאות דפרסאי לקמן (ברכות ד' כו.): לית הלכתא כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא כו' . פרש"י לית הלכתא כי הא מתניתא דלעיל דאסרה צואת כלבים וחזירים אפי' בשאין בהם עורות אבל בצואת אדם לא שייך ואסור בכל ענין משמע אבל בצואת תרנגולים לא איירי רבא ובאידך ברייתא לא גרס צואת תרנגולים כלל ולא פליג בהא אמתניתא דלעיל ולפי זה יש לאסור צואת תרנגולין ואומר רבינו יהודה דדוקא כשהן בלול שלהם שיש שם סרחון גדול אבל בתרנגולים ההולכים בבית אין חוששין. ובירושלמי יש דבאדומים בלבד יש לחוש ולא ידעינן לפרש ועוד קאמר מרחיקין מגללי בהמה ד' אמות ר' שמואל ברבי יצחק אומר ובלבד של חמור:



Daf Yomi : Berakhot 25b

והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו:
ירד לטבול אם יכול לעלות כו':
לימא תנא סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה אפי' תימא ר' יהושע ודלמא כותיקין דאר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה:
ואם לאו יתכסה במים ויקרא:
והרי לבו רואה את הערוה אר אלעזר ואי תימא ר' אחא בר אבא בר אחא משום רבינו במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו ערותו. תר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא ויא עוכרן ברגלו ותק והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והרי עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר אתמר עקבו רואה את הערוה מותר נוגע אביי אמר אסור ורבא אמר מותר רב זביד מתני לה להא שמעתא הכי רב חיננא בריה דרב איקא מתני לה הכי נוגע דברי הכל אסור רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר לא נתנה תורה למלאכי השרת והלכתא נוגע אסור רואה מותר אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קש כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קש כנגדה צואה בעששית מותר לקרות קש כנגדה דצואה בכסוי תליא מילתא והא מיכסיא ערוה בעששית אסור לקרות קש כנגדה (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמיתחזיא אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קש בעא מר בריה דרבינא צואה דבוקה בסנדלו מאי תיקו אמר רב יהודה עכום ערום אסור לקרות קש כנגדו מאי איריא עכום אפילו ישראל נמי ישראל פשיטא ליה דאסור אלא עכום אצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וכתיב בהו (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמל דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב (בראשית ט כג) וערות אביהם לא ראו:
ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים:
וכמה מיא רמי ואזיל אלא הק לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים ויקרא תר כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אבל בתחלה כל שהן ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית אמר ליה רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעיתא דמיא כר' זכאי:
תר גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קש כנגדן ואף עפ שאין בהן כלום ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים וכמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית בין לפני המטה בין לאחר המטה רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק הוא ארבע אמות וקורא רש בן אלעזר אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה איבעיא להו היכי קאמר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא או דלמא הכי קאמר לאחר המטה מרחיק ד' אמות וקורא לפני המטה אינו קורא כלל תש דתניא רש בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי רש בן אלעזר היא אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה פשיטא לי דכלבוד דמי שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו אל לא ידענא עשרה ודאי לא מיבעי לי אמר אביי שפיר עבדת דלא איבעיא לך כל עשרה רשותא אחריתי היא אמר רבא הלכתא פחות משלשה כלבוד דמי עשרה רשותא אחריתי היא משלשה עד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה אמר רב הלכה כרש בן אלעזר וכן אמר באלי אר יעקב ברה דבת שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ורבא אמר אין הלכה כרש בן אלעזר רב אחאי איעסק ליה לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא אזל בתריה לעיוני חזא ספר תורה דמנחא אמר להו איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי דתניא בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי אמר אביי לא שנו אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני כחד מאנא דמי אמר רבא גלימא

Commentaires de Rachi sur le Traité Berakhot 25b

בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו . ת"ק בעי על מנת להטפיח ור' יוסי מחמיר: לימא תנא סתמא כר' אליעזר . והלכה כמותו: דילמא לותיקין קאמרה מתני' עם הנץ החמה אבל לכ"ע עד שלש שעות: והרי לבו רואה את הערוה . קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר: לא נתנה תורה למלאכי השרת . שאין להם ערוה על כרחנו יש לנו ערוה ואין אנו יכולים להשמר מכל זה: בעששית . לנטירנ"א בלע"ז כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בנתיים והיא נראית: בכסוי תליא מילתא . וכסית את צאתך: כל שהוא . מעט: ברוק . רוקק עליה ומכסה אותה ברוק: מים הרעים . סרוחים: וכמה מיא רמי ואזיל . כמה ישליך לתוכם ויבטלם הלא מרובין הם: ומי רגלים . מועטין והם בכלי והוא בא לקרות ק"ש אצלם: לבסוף . שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים בההיא קאמר ר' זכאי רביעית: אבל לכתחלה . שקדמו המים למי רגלים דברי הכל כל שהוא שכשמטיל מי רגלים בכלי לבסוף ראשון ראשון שנופל לתוך המים מתבטל ואע"פ שהם רבים והולכין כבר בטלו: אייתי לי רביעתא . אפי' בתחלה: גרף ועביט . שניהם כלי חרס הם אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט: אסור לקרות ק"ש כנגדם . הואיל ומיוחדין לכך ואע"פ שאין בתוכן כלום: ומי רגלים עצמן . בכלי שאינו מיוחד להם: בין לפני המטה . שאין המטה מפסקת בינו לבינם: בין לאחר המטה . שהמטה מפסקת ביניהם אסור: או שיניחם תחת המטה גרסינן . ולא גרסינן כלי בתוך כלי: תחת המטה . כאילו היו טמונים בארץ: היכי קאמר . רשב"ג: בעיין איפשיטא לן . שאלתנו נתפרשה לה בחלוק שבין לפני המטה ולאחר המטה: מתנייתא מיהו קשיין . שהוחלפה שיטתן: מאן שמעת ליה וכו' . לא ידעתי היכן היא: פשיטא לי . במניחן תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע שלשה טפחים כלבוד דמי והרי הן כטמונים: עשרה ודאי . לא שאלתי ממנו דנראה כאילו אינה תחתיה מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי: עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא . דנישואין שלא היה יכול לבעול: סכנתון לברי . כמעט סכנתם את בני למות בעונש העון: אפילו עשרה מאני . וכולן כליין כחד מאנא דמי:

Commentaires de Tosefot - Berakhot 25b

והרי לבו רואה את הערוה . פירש ר"י מדפריך גמרא הכי בפשיטות משמע דלבו רואה את הערוה אסור אלא דרבינו שמעיה תלמידו של רש"י פסק כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר ומיהו בסמוך משמע דאסור דלא פליגי הני אמוראי אלא בעקבו רואה את הערוה אבל בלבו רואה את הערוה כ"ע מודו דאסור: עד פלג המנחה . תימה מנא ליה הא בשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה אמל הא מנא ליה וי"ל דר' יהודה ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטרת לפניך (תהלים קמא): והלכתא נוגע עקבו אסור . וטעמא דגזרינן נוגע עקבו שמא יגע בידיו: גרף של רעי . פי' רש"י של חרס בלוע משמע לפירושו אבל כלי דלא בלע כגון זכוכית אפשר דשרי: ובלבד שיטיל בהן רביעית מים . אבל בגרף אפשר דלא מהני מים: