Traité Kelim - Chapitre 14 - Michna 1

Traité Kelim - Chapitre 14 - Michna 1

כְּלֵי מַתָּכוֹת, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרָן. הַדְּלִי, כְּדֵי לְמַלֹּאת בּוֹ. קֻמְקוּם, כְּדֵי לֵיחֵם בּוֹ. מֵחַם, כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלֶּפֶס, כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת. קִיתוֹנוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת יַיִן, בְּיַיִן. וּמִדּוֹת שֶׁמֶן, בְּשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן בִּפְרוּטוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמְחֻסָּר חֲטִיפָה, טָמֵא. וְהַמְחֻסָּר לְטִישָׁה, טָהוֹר:

Commentaires de Bartenoura sur Kelim - Chapitre 14 - Michna 1

כלי מתכות. שנתרועעו ונשברו:

כמה הוא שיעורן. כמה יהיה שיעור השבר הנשאר מהן ויקרא עושה מעין מלאכתו ויהיו חשובים כלים ליטמא:

מיחם. שמחממין בו מים. והוא גדול מקומקום:

כדי לקבל סלעים. שכל סלע ארבעים דינרין:

הלבס. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו:

כולן בפרוטות. כולן משערים אם יש בשבר שלהן כדי לקבל פרוטות. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

המחוסר הגפה טמא. ר׳ עקיבא מיירי בתחלת עשייתן של כלים, וקאמר, דכלים המחוסרים הכיסוי שלהן, טמאין, דמקרו נגמרה מלאכתן. הגפה, מלשון יגיפו הדלתות (נחמיה ׳). והרבה יש במשנה, כדי שיפתח ויגוף רתיגוב. אע״פ שגפן לא קנה דבמסכת מעשר שני [פרק ג׳ משנה י״ב] פירוש, שכיסה אותן במגופה:

ומחוסר לטישה טהור. שהוא חשוב גולמי כלי מתכות שאינן מקבלין טומאה. לטישה, לשון לוטש כל חורש נחושת וברזל בראשית ד׳):

Commentaires de Tossefot Yom Tov sur Kelim - Chapitre 14 - Michna 1

כמה הוא שיעורן. פי' הר"ב ויהיו חשובים כלים ליטמא. כלומר לקבל טומאה וכן שאם היו טמאין שישארו בטומאתן. כמ"ש בר"פ דלעיל [ד"ה שנחלקו] בשם הרמב"ם ועיין בפי' הר"ב בסוף מתני' דלקמן:

כדי למלאות בו. מים לשתות. וכן כדי ליחם בו. לשתות. תוספתא הביא הר"ש:

מיחם. כתב הר"ב שהוא גדול מקומקום. וכך כתב הרמב"ם. וצ"ל דבכלי מתכות הוא שקורים *)למיחם לכלי הגדול וקומקום לכלי הקטן. דאילו בכלי חרס פירש הר"ב איפכא במשנה ז פ"ג:

לקבל קיתונות. של מתכת. הרמב"ם רפי"א מה"כ:

חטיפה. והר"ב גורס הגפה. וכן הוא בדפוס ישן. ומ"ש הר"ב מלשון כו' כדי שיפתח כו'. דמסכת ע"ז פרק בתרא [מ"ג]. וגי' הר"ש כגי' הספר. ומפרש ג"כ כסוי. וכתב חטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין. שנגזלה הכיסוי. ע"כ. ולא הבינותי דבריו אלו. דא"כ העיקר חסר מן הספר דכסוי עצמו מאן דכר שמיה. ועוד מחוסר וחטיפה שהוא ג"כ מענין גזל וחסרון תרתי למה לי. עוד כתב הר"ש. די"מ חטיפה כמו טפיחה. וכדתניא בתוספתא. עד שיטפח פיו. פי' כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד א' ומכה בקורנס ונעשה כעין צנור. שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאים ומקלחים דרך אותה שפה. וטפוח מל' טפח ליה בסנדליה [ב"ק דף לב ב"ב כב] ע"כ: