Traité Kelim - Chapitre 27 - Michna 11

שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, בָּאַשְׁפּוֹת, בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח. בַּבַּיִת, אוֹ בָרִיא אוֹ צוֹרֵר מֶלַח. כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר, רֹבַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּדַקָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגַסָּה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָאַשְׁפּוֹת לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בַּבָּיִת:

בריא וצורר מלח. גרסינן. בגד המוטל באשפות בטל ליה מתורת בגד, אלא אם כן אית ביה תרתי, שיהא בריא וחזק. וראוי לצרור בו רובע קב מלח. אבל הנמצא בבית, הואיל ואינה מושלכת באשפה עדיין חשוב הוא ובחד גרידא סגי, או בריא אע״פ שאינו צורר מלח, או צורר מלח אע״פ שאינו בריא:

ר׳ יהודה אומר בדקה. לעולם אינו מיטמא עד שיהא צורר רובע מלח דקה:

וחכמים אומרים. אינו מיטמא עד שיהא צורר בגסה:

אלו ואלו מתכוונים להקל. ר׳ יהודה סבר דקה צריכה לצרור בבגד בריא וחזק טפי, מפני כבדה, שהיא כבדה יותר מן הגסה, הלכך משער עד שתהא מחזקת בדקה, להקל עליה שלא תטמא. ורבנן סברי גסה צריכה בגד יותר בריא, מפני חידודה וקרנותיה בולטים, הלכך משערים בגסה ליטמא, כדי להקל על הבגד המחזיק מלח דקה שלא יטמא:

שוין שלשה על שלשה באשפה לשלש על שלש בבית. כשם ששלש על שלש בבית מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, כך שלשה על שלשה באשפה מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, דבטלה חשיבותן מאחר שהשליכה לאשפה. והלכה כחכמים בלבד:

וצורר מלח. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו [שיקרה] בבגד [הבלוי]. הרמב"ם [*ומ"ש הר"ב בריא וחזק וראוי כו'. אפרש לקמן בס"ד]:

[*או בריא או צורר מלח. ולכאורה יקשה אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הרמב"ם בפירושו כפי נא"י אם שתהיה בריאה. אע"פ שאינה חזקה באופן שתהיה ראויה לצור בה. או שתהיה חזקה אע"פ שתהיה קרועה. ע"כ. והשתא ז"ש הר"ב ברישא וחזק לא אדלעיל לפרש ובריא קאי. אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי]: