Traité Kelim - Chapitre 13 - Michna 8

מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם, טָמֵא. וְאַחַת, טָהוֹר. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טָהוֹר. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד, טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, טָהוֹר. נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת, טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה:

מסרק של פשתן. יש לו שינים מרובות כעין מחטים ארוכים תחובים בעץ, ובו סורקים הפשתן:

ונשתייר בו שתים טמא. אם לא נשתיירו בו אלא שתי שינים בלבד, טמא המסרק, דאכתי חזו למלאכתן:

אחת אחת בפני עצמן טמאות. כל שן ושן בפני עצמה שנטלה מן המסרק, טמאה, דחזיא לכתוב בה בפנקס של שעוה:

ושל צמר. מסרק של צמר:

אחת מבינתיים. שמכל שלש הסמוכות נטלה האמצעית, תו לא חזי:

היתה החיצונה אחת מהן טהור. השן החיצונה של המסרק היא רחבה ואינה ראויה לסרוק בה, כעין החיצונה שבמסרק הראש שלנו. הלכך אם החיצונה אחת מן השלש שנשארו, טהור המסרק, שאינה ראויה לסרוק בה שאין כאן אלא שתי שינים:

ועשאן למלקטת. ללקט בהן את השער:

והתקינה לנר. להוציא בה הפתילה ולהיטיב בה את הנר:

ולמיתוח. גרסינן. כלומר למתוח בה שפת הבגד כדרך האורגים [שתוחבים] מחט בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיה:

ושל צמר שנטלו שיניו אחת מבינתיים טהור. בגמ' פ"ד דיבמות דף מג פרכינן הא נשתיירו בו ב' במקום א' טמא והדר תני נשתיירו בו ג' טמא ג' אין ב' לא. ומשני הא בגויית' הא בברייתא פירש"י ב' שורות שינים יש למסרק של צמר חיצונות ופנימיות החיצונה עיקר המלאכה והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול. והלכך בחיצונות צריך ג' במקום א' והפנימיות דיין בב':

[*למלקטת. פי' הר"ב ללקט בהן את השער כמו ששנינו בפ' אלו הן הלוקין (מכות דף כ) ר"א אומר אפי' לקטן במלקט וברהיטני חייב. הר"ש]:

אחת והתקינה כו'. הכא בעי תיקון דלא חזיא לכתוב בלא תיקון שאלו המחטים קטנים הם. משא"כ ברישא שאותן המחטים עבים וחזיין לכתוב וא"צ תיקון כך פי' הר"ש [אליבא דרב פפא] אמאי דאמרי' התם בגמ' דיבמות הא בקטינתא הא באלימתא: