Traité Kelim - Chapitre 3 - Michna 2

חָבִית, שִׁעוּרָהּ בִּגְרוֹגָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֶּאֱגוֹזִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּזֵיתִים. הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הַפַּךְ וְהַטְּפִי, שִׁעוּרָן בְּשָׁמֶן. וְהַצַּרְצוּר, שִׁעוּרוֹ בְמָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּן בְּזֵרְעוֹנִין. נֵר, שִׁעוּרוֹ בְשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּפְרוּטָה קְטַנָּה. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו, טָהוֹר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בַּפְּתִילָה, טָהוֹר:

חבית שיעורה בגרוגרות. רגילים היו להניח גרוגרות בחבית:

רבי מאיר אומר בזיתים. כסתם מתניתין דלעיל. והוי סתם ואחר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם. והלכה כרבי יהודה:

הלפס והקדירה שיעורן בזיתים. להחמיר. כדפרישנא לעיל:

הפך והטפי. כלי שמן הן. אלא שהטפי פיו צר מאד, לכך נקרא טפי שאין יורד ממנו אלא טפין טפין. וטפי דתנן בפרקין דלעיל שהוא טהור, היינו כשהתקינו לכסות בו סל של ענבים כדפרישנא לעיל:

בשמן. היינו כונס משקה של שמן. ואין שיעורו שוה למים, דשל שמן דק שהרי כלי שמחזיק מים או יין אינו מחזיק שמן:

הצרצור. כלי עשוי לשתות בו מים ועל פיו שבכה כמעשה רשת שלא יכנס לתוכו דבר רע ויטנפו המשקין:

שלשתן. הפך והטפי והצרצור, שיעורן בנקב מוציא זרעונים, כגון האפונים. דסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עבידי, והוו כמו העשוי לכך ולכך דלעיל דמטילין אותו לחומרו. ואין הלכה כרבי שמעון:

נר שיעורו בשמן. בכונס משקה של שמן. דסתם נר לשמן עביד:

רבי שמעון אומר בפרוטה קטנה. דסבר עביד נמי לאנוחי ביה פרוטות, ומטילין אותו לחומרו. ואין הלכה כרבי שמעון:

נר שנטל פיו. בטל שם נר ממנו:

ושל אדמה. אינו מקבל טומאה כל זמן שלא נצרף בכבשן. ואע״פ שהוסק פי הנר בפתילה הדולקת, לא חשיב בכך כאילו נצרף בכבשן, וטהור:

חבית שיעורה בגרוגרות דברי ר' שמעון רבי יהודה אומר באגוזים ר"מ אומר בזיתים. מצינו שהגרוגרת יתירה מכזית בפ"י דשבת דף צא דאמרינן מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית ומצינו גם כן שהאגוז יתירה מזית. בפ"ח דשבת דף פא. דאמרינן כזית כאגוז. כביצה. *)ורש"י פירש שם בהדיא דמוסיף והולך. ואף לשאר הפוסקים דלא פירשו כן. מ"מ מסתבר ששיעורן בדרך הוספה דהא שיעור ביצה ודאי גדול מכזית כדמוכח מפלוגתייהו דר"מ ור"י בעד כמה מזמנין במשנה ב' פ"ז דברכות וא"כ מסתמא אגוז זוטר מביצה ונפיש מזית. והשתא הני תנאי כל אחד מיקל על דברי הקודם וכך עולה סידורן יפה ולפיכך במשנה ה פ"ד דבבא מציעא דנשנו בסידורן בהפך רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון דהתם נמי כל אחד מיקל על הראשון לומר שאין כאן אונאה עד כדי כו' ומכל מקום צריך עיון בטעמן של מחלוקתן:

רבי מאיר אומר בזיתים. לשון הר"ב כסתם מתני' דלעיל והוי סתם ואח"כ מחלוקת כו' והלכה כר"י. ויש לתמוה. דהא מיד תנן סתמא כר"מ אחר המחלוקת הלפס והקדירה שיעורן בזיתים. וכן עוד במשנה ג פרק [דלקמן ובמשנה] ב פ"ח וספ"ט. איברא דהר"ש נמי פירש בדר"מ דכסתם דלעיל. א"נ דלקמן. אבל לא כתב כלום בפסק ההלכה. ועמ"ש במשנה דלקמן בס"ד. והרמב"ם בחבורו פי"ט מה' כלים לא פסק כרבי יהודה אלא בחבית בלבד וטעמו ודאי משום דקי"ל דהלכה כר"י לגבי ר"מ ור"ש ואפשר נמי דהוא שיעור הבינוני כמו שכתבתי לפי שראיתי למהרי"ק בתשובה שרש קפ"ה שכתב דהנהו כללות דהלכה כמר לגבי מר. לא אמרו על הדינים הבלתי נהוגים בדורינו:

הלפס והקדרה כו' שיעורן בזיתים. מדרבנן. כמ"ש בשם התוס' במשנה ה פי"א דזבחים:

הפך וכו' בשמן. פי' הר"ב דשל שמן דק שהרי כלי כו'. צ"ע בפירוש משנה ב פ"ג דמכשירין ועוד לפי מ"ש במשנה ד פ"ח דשבת ועיין לקמן ספ"ט. ובלשון התוס' שהעתקתי בספ"ט דזבחים:

בזרעונים. פירש הר"ב כגון האפונים לשון הרמב"ם הזרע הממוצע בשיעור. כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

רבי אליעזר אומר. והר"ב העתיק ר"ש. ולא מצאתי כך בשום נוסח אך בנא"י כתוב בגליון יש גורסין ר"ש. ואפשר שעל הר"ב כתב כן:

ושל אדמה. לשון הר"ב כל זמן שלא נצרף דזוהי גמר מלאכתו לקבל טומאה. כדתנן בס"פ דלקמן:

שהוסק פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר. אשר יחזיק הפתילה. הרמב"ם: