Traité Kelim - Chapitre 20 - Michna 5

כֹּפֶת שֶׁקְּבָעוֹ בְנִדְבָּךְ, קְבָעוֹ וְלֹא בָנָה עָלָיו, בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ, טָמֵא. קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו, טָהוֹר. מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת, קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ, טָמֵא. קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, טָהוֹר. קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְמֵאָה. שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְהוֹרָה:

כופת. כלי המיוחד לישיבה, ושל תמרה הוא:

שקבעו בנדבך. בשורת הבנין:

בנה עליו ולא קבעו. כדרך שהאומנים עושים שבונים כיפה על גבי נסרים ואח״כ מסירים אותם:

טמא. אם ישב הזב על הבנין שעליו, נטמא הכופת שתחת הבנין, שהזב מטמא את המשכב ואת המושב שתחת אבן מסמא. וכן כשקבעו ולא בנה עליו וישב הזב עליו כשהוא קבוע, טמא, דלא נתבטל בהכי. אבל כשקבעו ובנה עליו, בטל לגבי כותל וככותל דמי:

מפץ. כמין מחצלת עשויה מקנים או מגמי:

על גבי הקורות. של עליה:

מעזיבה. טיט וצרורות של אבנים שנותנים על גבי התקרה. וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וישב הזב על המעזיבה, נטמא המפץ שתחתיה ולא בטל מתורת כלי, דאי בעי שקיל ליה. וכן אם קבעו ולא נתן עליו מעזיבה וישב הזב עליו, טמא מושב. ולא בטיל עד שיקבע ויתן עליו המעזיבה:

כדרך קבלתה. שוליה למטה:

שלא כדרך קבלתה. שוליה למעלה:

כופת שקבעו כו'. עיין מ"ש במשנה ד פכ"ב:

קבעו. במסמרים ובנה עליו. הרמב"ם רפכ"ו מה"כ והכ"מ כתב על לשונו זה שאינו במשנה. אבל נלמד הוא מסברא דעדיף מקבעו בבנין ע"כ. ואין נ"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב כלל במסמרים. אבל נראה מדכתב כן. שסובר דדוקא במסמרים הוי קביעות ליטהר. ובלאו הכי לא. ועי' בסמוך:

מפץ. עיין מ"ש במשנה י פכ"ד:

המעזיבה. פי' הר"ב טיט וצרורות כו'. עיין לשון רש"י שכתבתי במשנה ז פ"ק דסוכה [ד"ה מעזיבה]:

נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו. במסמרים. בפי' הרמב"ם בנא"י:

קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל כו'. לכאורה אורחא דמלתא נקט. אבל הרמב"ם בפ"ה מה"כ כתב בבבא דטהורה. וז"ל. הרי זו מכלל השידה וטהורה. נראה שדעתו דמיירי דוקא בשידה תיבה ומגדל הבאים במדה שהם טהורים. כדתנן בריש פרק ט"ו: