Traité Kelim - Chapitre 18 - Michna 5

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, טְמֵאָה. אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם, טְהוֹרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא. גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן, גָּדַד שְׁתֵּי כְרָעַיִם (טֶפַח עַל טֶפַח) לוֹכְסָן, אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח, טְהוֹרָה:

מטה שהיתה טמאה מדרס. ששכב עליה זב, או נתלה או נשען:

קצרה. אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה:

ארוכה. אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה:

טהורה. דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים:

ר׳ נחמיה מטמא. ואין הלכה כר׳ נחמיה:

גדד. חתך וקטע. כמו גודו אילנא:

שתי לשונות לוכסן. שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא:

או שמיעטה מטפח. שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא:

מטה שהיתה טמאה מדרס. פי' הר"ב ששכב עליה זב. וכן זבה נדה יולדת ומצורע. ואמנם לקחו הזב דרך משל. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב או נתלה או נשען. ויש עוד שני פנים כדתנן לכולהו בספ"ב דזבים:

רבי נחמיה מטמא. כדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף טז] ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים חזו למסמך אגודא ומסמך אשלי לקרבה אל הכותל [הרחב] כמלא רוחב המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויה לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל. כ"כ הר"ש. וכך כתבו התוס' שם סוף דף טו. וכתבו עוד דלא מטמא רבי נחמיה אלא דוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה. אבל אם נאבד מקצתו או [שהוא] של שני ב"א. הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפי' איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן בס"פ מטה שנגנב חציה כו':

גדד ב' כרעים לוכסן. לשון הר"ב טפח על טפח לוכסן. ובתוספתא דמכילתין ב"מ פ"ח גרסינן לתרוייהו שגדד שתי כרעים לוכסן או שגדד בה טפח על טפח. וכן העתיקה הר"ש. אבל בנא"י מצאתי מוגה במשנה שתי כרעים טפח על טפח לוכסן. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"ו מה"כ. וכן בפירושו בנא"י כתב או שנחתכו שתי הרגלים כו'. עד שיחזירם טפח על טפח ע"כ. ויצא לנו ג"כ מזו הנוסחא שבפירושו דלא תקשה סיפא או שמעטה פחות מטפח שמשמעה שכל רגליה נתמעטו בפחות מטפח. והכא הא לא בעינן אלא שתים לוכסן. אבל לפי הנוסחא שכתבתי אלו השנים שנגדדו לוכסן נשאר בהם טפח על טפח. [*ולפירוש הר"ב ל"ק ולא מידי]: