Traité Kelim - Chapitre 14 - Michna 4

הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַקַּטְרָב, וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת, וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת, הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה, וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּן:

העול של מתכת טמא. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:

קטרב. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב״ס פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:

והכנפיים. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:

המקבלות את הרצועות. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:

והברזל שתחת צוארי בהמה. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב:

הסומך. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:

מחגר. חבל שקושרים תחת צואר השור. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:

תמחויות. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:

ענבל. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:

צנורא. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:

ומסמר המחבר את כולם. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין:

העול של מתכות. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות:

והקטרב. פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג:

והברזל שתחת צואר הבהמה. לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר:

המחגר. לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) שפירושו מסיר הסעיפים:

והתמחויות. ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו: