Traité Pessahim - Chapitre 7 - Michna 12

אֵבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, וְחוֹתֵךְ. וּבַמֻּקְדָּשִׁין קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים, מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַחוֹמָה, כְּלִפְנִים:

אבר. מן הפסח:

שיצא מקצתו. חוץ למחיצתו, וצריך לחתוך את היוצא דכתיב (שמות כב) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, ודרשינן ביה כל בשר שיצא בשדה כלומר שיצא חוץ למחיצתו, כגון קדשי קדשים שיצאו חוץ לעזרה וקדשים קלים שיצאו חוץ לירושלים, אותו בשר היוצא טריפה הוא ולא תאכלו:

חותך. את הבשר היוצא סביב עד שמגיע לעצם:

וקולף. את הבשר שלא יצא לחוץ עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני עצמות, ואוכל את הבשר שקלף שהרי לא יצא, וחותך את הפרק ומשליך כל העצם שיצא מקצתו:

ובמוקדשים. בשאר קדשים חוץ מהפסח קוצץ בקופיץ. אותו מקצת האבר שיצא. ובפסח אינו יכול לעשות כן מפני שהוא מוזהר על שבירת עצם:

מן האגף ולפנים כלפנים. אגף קרי כל מקום הגפת הדלתות שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו [משפת הפנימי של עובי הפתח עד מקום הנקישה. מן האגף ולפנים, דהיינו] תוך העיר ממש:

כלפנים. ואוכלים שם קדשים קלים:

מן האגף ולחוץ. דהיינו ממקום הנקישה ולחוץ, כלחוץ:

החלונות. שבחומת ירושלים. ועובי ראש החומה בגגה, כלפנים:

אבר שיצא. כבר כתבתי במשנה ט' דבי"ד מחיצתו חומת ירושלים ובליל ט"ו מחיצתו הבית שנאכל בו וז"ש הרמב"ם בכאן והפסח בחבורתו כי השם צוה (שמות י״ב:מ״ו) בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית וזה בליל ט"ו בלבד. כמ"ש לעיל בס"ד:

וחותך. שהעצם שהיה עליו כזית בשר ושברו שלא במקום הבשר חייב. אף על פי שהמקום ששבר פנוי מבשרו כדפסק הרמב"ם בפ"י מהק"פ. ומ"ש הר"ב ומשליך כל העצם שיצא מקצתו וכ"כ רש"י וז"ל הרמב"ם ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ ע"כ. והא ודאי דבשר שיצא טעון שריפה כבמ"ט. מיהו העצם רשאי להשליך. וז"ש הרמב"ם בחבורו פ"ט מהק"פ וקולף את הבשר כו' וכל שבחוץ ישרף כו' האבר שיצא כו' ומשליכו לחוץ. הרי שאע"פ שהבשר שיצא כתב דשורפו אפ"ה כתב באבר שמשליכו. ומיהו ודאי דדוקא באין בו מוח עסקינן. דאי ביש בו מוח. הא מפורש במשנה י' דטעון שריפה. ונראה דמש"ה פירשו למשנתינו בעצם שאין בו מוח. לאשמעינן דהך איסור שבירה לאו משום מוח הוא כדמוקים רבינא בגמרא דף פ"ה אליבא דר"ל דס"ל דאין משום שבירה במקום שאין בו בשר. ומתני' דמצריכה לפרק במקום הפרק משום מוח שבו. אלא מתני' משום שהיה עליו בשר אסרה לשבור. וכדכתבתי וכר"י. והילכך כתבו דמשליכים העצם לומר דבאין בו מח עסקינן ואפי' הכי אין לשבור:

מן האגף ולפנים כלפנים. הא האגף עצמו נעשה כמן האגף ולחוץ דכלחוץ כך פסק הרמב"ם בפרק ט' מהק"פ:

האגף. דוגמתו יגיפו הדלתות בעזרא (נחמיה ז׳:ג׳) כ"כ הר"ב פ"ז דנדרים:

החלונות. פי' הר"ב שבחומות ירושלים. וה"ה לק"ק בעזרה. ולאכילת הפסח בבית. וכ"פ הרמב"ם לכל השנוי במשנתינו שכתב ואלו הגדרים שנתן כלפנים וכו' כוללים העזרה והמדינה וחבורת פסח: