Traité Pessahim - Chapitre 5 - Michna 10

קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בְמָגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַּחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חֲשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:

אימוריו. החלבים הקרבים ע״ג המזבח:

במגיס. בקערה. תרגום קערותיו מגיסוהי:

ישבה לה בהר הבית. בשבת קאמר, שאין יכולין להוליך פסחיהן:

בחיל. בין הסורג לחומת העזרה של נשים בתחלת עליית הבית:

חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן. שאין צליית הפסח דוחה את השבת:

והוציא אמוריו. פי' הר"ב חלביו ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקטירן כן פי' הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים וכיוצא בזה אימורי הרגלים במ"ז פ"ה דסוכה. והר"ב שכתב חלביו ר"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות. וה"נ בר"פ דלקמן תנן והקטר חלביו. ור"ל ודעמהן:

נתנו במגיס והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן. דהרי הפשט כשירה בזר כדפי' הר"ב בספ"ב דיומא נמצא שהמפשיט זר הוא דלמה לו לכהן להפשיט פסחי הזרים. והיאך תני והקטירן דמשמע המפשיט הוא המקטיר:

ישבה לה בהר הבית. פירש הר"ב שאין יכולין להוליך פסחיהן. עי' מ"ש במשנה ט' פרק בתרא דעירובין טעמא למה לא עירבו ועי' ר"פ דלקמן: