Talmud - Houllin 3b חולין ג׳ ב׳

נמצאת סכינו יפה מותר . והיינו דיעבד דמתניתין: חוץ מחש"ו דאפילו . נמצאת סכינו יפה לא דאיכא קלקולא אחרינא שהייה דרסה חלדה דלא ידעי לאזדהורי בהו. ודוקא אוכל לתיאבון אבל להכעיס אפילו נמצאת סכינו יפה לא דמועד לנבל בכוונה בידים: שוחט לכתחלה . אפילו בלא אחרים רואין אותו: ליבדקיה השתא . למה לי אחרים רואין: מאי הוי . הא לא בדקו הסכין: מומחין . ויודעין הלכות שחיטה: ואע"פ שאין מוחזקין . שלא שחטו לפנינו ג' פעמים לראות אם יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה שיבאו לידי שהייה או אין יודעין לאמן את ידיהם לכך: בד"א . דחשיבי מומחין: שיודעין בו אלו המוסרים לו בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו שיודע הלכות שחיטה: דאפי' דיעבד . ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת: מוחזקים . שראינו ששחטו כמה פעמים יפה ולא קלקלו: ואע"פ שאין מומחין . דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות שחיטה אם לא: נתעלף . לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח): אביי ורבא ורב אשי לא מצו לתרוצי לעיל וכולן דמתניתין: אדרבה התם עיקר . ולא איבעי ליה למתנייה הכא: ודקאמר . איידי דתנא כו': לאו כקדש דמו . ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא דשוחטין טמאים לכתחלה: מומחין הן . הלכך לא בעי למיבדקיה: כי קושייה . דאותביה מהמניח עובד כוכבים בחנותו: ואביי לא אמר כרבא . דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה: התם לא נגע . ההוא עובד כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו: הכא . בהמה זו ביד הכותי נתונה כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא סמכינן איוצא ונכנס: לא סבירא ליה הא דרבא . דאמר דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין: אלא רבא . כיון דאמר ישראל מומר מותר לכתחלה בבדיקת סכין: אמאי לא אמר כשמעתיה . אמאי לא אוקמיה מתניתין בישראל מומר ולכתחלה דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר שמעתיה דרבא: לדבריו דאביי . דלא ס"ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא ומצאו ששחט: מותר . לכתחלה:

בודק סכין ונותן לו . ולא חיישינן שמא ישהה וידרוס דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ואפילו לא יאכל ממנה דחייש אלפני עור לא תתן מכשול אפי' אין אחר עומד על גביו ולא יוצא ונכנס אבל כותי יש לו דין אחר דאי ישראל יוצא ונכנס לא בעי בדיקת סכין דמרתת דלא מצינו בשום מקום גבי כותי שיהא צריך בדיקת סכין ואי אין ישראל יוצא ונכנס אפי' בדק סכין לא מהני דחיישינן שמא שהה ושמא דרס דלא חייש אלפני עור לא תתן מכשול ותימה דאמאי לא מהני נמי במומר יוצא ונכנס כמו בכותי דקאמר בסמוך אי דליתא לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי וי"ל דישראל מומר לא מירתת דאין סבור שיבדקו הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו כישראל לכל דבריו ואין להקשות דאמאי צריך לכתחלה לבדוק הסכין במומר ולהיות יוצא ונכנס גבי כותי יניחנו לשחוט לכתחלה ואחרי כן יבדוק הסכין או לכותי יתן כזית בשר וי"ל דחיישינן דלמא משתלי ואכיל כמו שפירש ר"ת גבי חרש שוטה וקטן דאין מוסרים להן חולין לכתחלה: ואם שחט בודקין אותו . ואע"ג דאיכא ברייתא לקמן (חולין דף יב.) דסבר דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן גבי מצא תרנגולת שחוטה הא מייתי תנאי בתר הכי אע"ג דהתם דחי לה: דליתיה קמן דלבדקיה . תימה דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה אע"ג דאחרים רואין אותו דשחט שפיר ולקמן בפירקין (חולין דף יב.) גבי הא דאמר רב נחמן ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור פריך אי דידע דלא גמיר פשיטא: אע"פ שאין מומחין . פירוש דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר דאי ידעינן ביה דלא גמיר אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה כדאמר רב יהודה לקמן (חולין דף ט.) כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה כו': חולין שנעשו על טהרת קדש לאו כקדש דמו . האי טעמא הוה מצי למימר נמי ללישנא קמא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן . ושוחטין אף לכתחלה אבל אין לפרש דדיעבד הוא דהויא שחיטתו כשרה אע"פ שאין אחרים רואין אותו ולא מצי לאוקומי מתניתין בהכי משום דקשיא לן וכולן דהא לאביי ורבא ורב אשי לא מיתוקם נמי וכולן אלא אחרש שוטה וקטן: קסבר כותים גרי אריות הן . ושחיטתן פסולה כמו של עובדי כוכבים מוזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהוא בר זביחה לאפוקי עובד כוכבים ואוכל נבלות להכעיס ואע"ג דאמר בסוף פ"ב דיבמות (דף כד:) אחד גרי אריות ואחד גרי חלומות כולם גרים גמורים היינו כשמתגייר לגמרי מפחד אריות אבל כותיים לא נתגיירו לגמרי כדכתיב במלכים (ב יז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ומאן דאמר גרי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי: מאי טעמא לא אמר כשמעתיה. תימה דהא קתני במתניתין תרי הכל שוחטין ומפרש רבא לקמן (חולין דף יז.) חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר אלמא מוקי חדא כשמעתיה וי"ל דהכי פריך דקמייתא איבעי ליה לאוקומי כשמעתיה: