Talmud - Houllin 133a חולין קל״ג א׳

קבלות . קבלת הדם: הזאות . היא זריקת דם הנזרקים במזבח בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב בין הניתזין בחוץ. שחיטה לא קחשיב שאף הזר כשר בה: עריפת העגלה . בכהנים היא כדכתיב (דברים כא) ונגשו הכהנים בני לוי: טהרת מצורע . בצפרים להזות: בין מבפנים . במקדש כדכתיב (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו וגו': בין מבחוץ . בגבולין בכל עיר ועיר בבית הכנסת: מבני אהרן . סיפיה דקרא דלעיל הוא: חוטין שבלחי אסורים . משום דם: בטויא . בצלי: בדק לן . מנסה אותנו אם נדע להשיב ורבא כהן היה: דחטיף מתנתא . מתינוקות שנושאין אותם לכהנים: מי אמרינן חבובי קא מחבב המצוה . ויפה הוא עושה: ונתן . לכהן ולא שיטול הכהן מעצמו: מימר אמרי הבו לי . הייתי שואלו בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב מצוה: חלקם שאלו בפיהם . דמגני להו קרא לבני שמואל ויטו אחרי הבצע אמר רבי מאיר שלא היה עבירת גזל בידם אלא חלק לויה כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם: הצנועים מושכין את ידיהם . בחילוק לחם הפנים קאמר במס' יומא בטרף בקלפי (דף לט.) משמת שמעון הצדיק נשתלחה מארה בלחם הפנים: לאחזוקי נפשאי בכהני . שלא ישתכח הדבר שאני כהן: ופריך וליפרוס ידיה . כיון שאינו עושה אלא שלא ישתכח שם כהן מעליו יפרוס ידיו לדוכן כל השנה ומחזיק נפשיה בכהני: אנסיה ליה עידניה . עתים שקבע לתלמידיו היו טורדים אותו מלישא את כפיו שהיה עוסק לתלמידיו בעת שהצבור נאספים לבית הכנסת: ודחיקא ליה מלתא . לההוא צורבא מרבנן והכהן רוצה לההנותו יתן לו חלק מתנותיו לקבל זרוע ולחיים מבני העיר בשביל הכהן והוא יאכלם: ואע"ג דלא אתי לידיה . דכהן יכול לזכות לו: במכרי כהונה ולויה . בכהן שהיה ניכר בעיר ורוב בני אדם אוהבים אותו ונותנין לו המתנות ובאותו כהן אמרינן דיכול לזכות מעשרותיו לאחר אף על גב דלא אתי לידיה. מכרי לשון (מלכים ב יב) איש מאת מכרו: אמר ליה רבא לשמעיה . לשמשו של בעה"ב והוא כהן ובעה"ב נותן לו מתנותיו: זכי לי מתנתא . תן לי רשות ליקח מתנותיך לאוכלם מפני שהלשון עם הלחיים ניתן לכהנים ובעינן למיכל לישנא בחרדלא שהוא דבר חשוב וה"נ אמרינן בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. ואף על גב דרבא נמי כהן הוה דקיימא לן (ראש השנה דף יח.) דמבני עלי אתא ובבכורות (דף כז.) נמי אמרינן רבא הוה מבטל תרומת חוצה לארץ ברוב ואכיל לה בימי טומאתו מיהו מנפשיה לא מצי שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר נמי לא בעי למימר הבו לי דתניא חלקם שאלו בפיהם להכי שקלם בתורת זר על ידי נתינת כהן ואף על גב דלא מטא לידיה דשמעא סמך רבא אדרב יוסף דלעיל: רב ספרא לא אכל . משום דלא מטא לידיה דשמעא: מעדה בגד ביום קרה . בגד בלוי ונרקב כמו (ישעיהו סד) וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום: וכמו חומץ על נתר . שאינו אלא מפסידו. נתר הוא מין צריף אלו"ם בלע"ז: כן שר בשירים על לב רע . כן האומר דברי תורה למי שאינו יודע להבין בהן: משום דעברי אשמעתא דמר . שלא סמכתי על שמועתך שאמרת דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן: כי אמרי אנא באחר . היכא דמזכי ליה כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעא דבעל הבית על כרחו מזכי ליה לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית. אי נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אף על גב דלא אתו לידיה: דלא אפשר ליה . כלומר לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא אפשר ליה ולא דחיקא ליה מילתא: כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתיה דרב יוסף מאי טעמא אקריוה בחלמיה: כלפי רבא . כלומר על רבא שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך: נזוף הוה . אני שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה במסכת תענית (דף כד:) דבעא מיטרא ללא צורך משום יקרא דאמיה דשבור מלכא ואמרינן התם דאיתחזי ליה אבוה בחלמיה וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא אשני דוכתיך אשני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני שנועדו מלאכי חבלה להורגו בלילה. ולי נראה נזוף משום האי מעשה: ירע שריד באהלו . למי שירע שריד באהלו תלמיד רע: תאכלהו אש לא נופח . אשו של גיהנם: כזורק אבן למרקוליס . זו היא עבודתו כדאמרינן במסכת ע"ז (דף מט:): ואפילו עם העובד כוכבים . בתמיה. ורמינהי המשתתף עם הכהן כו': עם העובד כוכבים . או המוכר פסולי המוקדשין שנפדו ושחטן ומכרן והן פטורין מן המתנות כדאמר במתניתין דצבי ואיל כתיב בהו: אינו צריך לרשום . ולקמן מפרש:

קבלות . וא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה] (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא כיון דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך קבלה דם נמי לא משתעי בקבלה: היציקות . בריש הקומץ [רבה] (שם דף יח:) פריך מינה להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר כשר והכא קאמר שהיא עבודה המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש: משקל נמי לא שקילנא . שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם הוא לא היה עשיר: לבר ממעלי יומא דכפורי . שיום טוב הוא כדאמר בפרק אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פג.) ומתנות מרובות וכהנים מתאספין ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו כהן: אמר ליה רבא לשמעיה כו' . רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר פרק עד כמה (בכורות דף כז.) (רבא) [רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי' נמי (ר"ה דף יח.) אביי ורבה מדבית עלי קא אתו: