Talmud - Houllin 92a חולין צ״ב א׳

כיון דאתיהיב רשותא . להזכיר דכבר הזכירוהו בקדוש לאחר שלש תיבות של שבח: אתיהיב . רשותא לאדכוריה להדיא: וישר אל מלאך . מקרא הוא בתרי עשר: ויוכל איני יודע . על אי זה מהם הוא אומר ויוכל שנצח ונעשה שר אם יעקב למלאך והכי קאמר וישר יעקב אל מלאך ויוכל יעקב או הכי קאמר וישר אל יעקב מלאך כלומר נשתרר לעומתו המלאך ויוכל המלאך ונצחו: כשהוא אומר כי שרית . ותוכל הוי יעקב נצחו למלאך: שרית עם אלהים . נשיא שבארץ ישראל שסמוכים הם ונקראים אלהים עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב) ועם אנשים ראש הגולה: ובגפן . ישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן ממצרים תסיע (תהלים פ): שרי גאים . עשירים וקרובים למלכות: אלו ג' שרי גוים . מלאכים: עלתה נצה . אין חשוב נץ כל כך כשריגים שהם ענפים קשים: אלו פרחי כהונה . המשרתים במקדש: במתנות . שנתן הקב"ה לישראל: אלו הבכורים . שהכניסן לארץ טובה ומלאה פירות ומביאין ממנה בכורים בפריחת גמר בשולם: הגיע זמנן . לצאת מכאן ולפרות ולרבות: עלתה נצה . עלתה זמן הנצה להזות דם נצחן של מצרים: ג' כוסות . בספור החלום וכוס פרעה וגו': בימי פרעה נכה . שהחריבה נבוכד נצר דכתיב (ירמיהו מז) לבא נבוכד נצר מלך בבל וגו': אומה זו . ישראל: נמשלה כגפן . גפן ממצרים תסיע: זמורות שבה אלו בעלי בתים . דמה הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם: עלין . שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים: קנוקנות . וידייל"ש דלא חזו למידי: ואכרה לי . הקב"ה אומר קניתי לי ישראל בט"ו בניסן בשביל הצדיקים: אשר כריתי לי . קניתי כדאמרי' בפ"ק דסוטה (דף יג.) דיעקב זבנה מעשו: צרור הכסף . בחלק (סנהדרין דף צו:) מפרשינן ליה בצדיקים דשלחו ליה עמון ומואב לנבוכד נצר כדשמעו לנביאים דאיתנבאו בחורבנא תא אחרבינהו שלח להו מסתפינא מאלההון שלחו ליה כי אין האיש בביתו שלח להו בקריבא אתי שלחו ליה הלך בדרך למרחוק שלח להו איכא צדיקי דבעי רחמי שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו צדיקים שבהם המיתם: חומר . שלשים סאין: לתך . ט"ו סאין: כאן . בבבל: ואקח את שלשים הכסף . ונקבעו אותם צדיקים לדורות בישראל: אל בית ה' . בארץ ישראל: ורובייהו . דצדיקי דארץ ישראל: אפתא . יציע: ואומר אליהם . בנבואת זכריה כתיב גבי עובדי כוכבים ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר את בריתי אשר כרתי את העמים ואומר אליהם וגו': הבו שכרי . החזירו לי את הצדיקים שהייתם מקבלים עליהם שכר וישקלו וגו': שלשים מצות . לא נתפרשו ומהכא הוא דקא יליף:

ברוך אופנים הוא דאמרי ליה . אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיהו ו) שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים ואם תאמר דילפינן השתא לפירוש זה דחיות ושרפים אין הכל אחד ובפרק אין דורשין (חגיגה דף יג:) אומר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ארבע כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והאי בחיות כתיב וי"ל דמסתבר ליה שאין משונים בכנפיהם וכה"ג פריך בפ' בא לו (יומא דף עב:) כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות (ב"ב דף צט.) למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית מכרובים של שלמה אכרובים של משה פריך דמסתמא לא נשתנו זה מזה: