Talmud - Houllin 51a חולין נ״א א׳

בידוע שלפני שחיטה . וטרפה: הוגלד . קרושט"א: בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה . ואם לקחה בתוך שלשה ימים הוי מקח טעות וצריך המוכר להחזיר לו מעותיו: לא הוגלד פי המכה . איכא לספוקי אי קודם מקח הוי אי לאחר מקח הוי ועל הטבח שהוא מוציא מידו דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהבי ליה חיותא ועליו להביא ראיה שקודם מקח הוה דמספיקא לא מפקינן ממונא מחזקיה:
למאי נפקא מינה לא גרסינן: התם ליכא מידי למיסרך . כשנמצא נקב בלא מחט כשהדם יוצא הוא מתקנח בלחלוחית הבשר והולך לפי שאין לו היכן לידבק: מיסרך הוה סריך . הדם במחט: רב עוירא שמני . רב עוירא שמי: שלח ליה . אביי דליתי לגביה: מפטיר כנסיות אנא . מכניס ומוציא תלמידים ומאספם ומעמידם לילך מבית המדרש: לעילא מרבי רבה . מר' יהודה הנשיא: רב הונא צפוראה ור' יוסי מדאה: מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות . מבפנים: מצד אחד . שלא היתה נראית מבחוץ: והפכה . לבית הכוסות לצד החיצון: ומצא . על המחט כנגד פיה מבחוץ קורט דם: אמר אם אין מכה . זו יוצאת לחוץ דם זה מנין כאן: טרח טריח לההוא גברא . כמה הטרחת לאותו האיש על עצמו היה אומר שהטריחו זה לבא אצלו. לישנא אחרינא טרח טרייה כמו דטרייה לרישיה דאמרן לעיל (חולין דף מה:) כלומר בחנם טרחתי לבא שאין כאן דבר חדוש: למעלה . בגג: למטה . על הארץ: אין חוששין . הואיל ולא ראינוה שנפלה אין חוששין שמא נתרסקו אבריה להשהותה מעת לעת כדין נפולה ורסוקת אברים דאמרינן במתניתין (לקמן חולין נו.) גבי עוף אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובקופצת מאליה לא חיישינן להכי: ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא . בגג והוה ארובה בגג: חזא חושלא . שעורים קלופים: באיפומא . כנגד פי ארובה למטה בבית: דגר . קפץ: משום דאית לה מידי למסרך . שלא קפצה דרך ארובה אלא בצידי הגג מסרכת עצמה בכתלים וקופצת ומהניא לה סריכת הכתלים שמסרכת בידיה קצת: והאי לית ליה מידי למיסרך . שהארובה אינה סמוכה לכותל: דאמדה נפשה . אם גבוה לה יותר מדאי אינה קופצת: דהוו שדרן כרעיה בתרייתא . רגליה האחרונים היו נגררין אחריה: שיגרונא . קרנפ"א: הלכתא כרב יימר . דלא מיזדקקינן למיבדק שאר בהמות דשגרן כרעייהו: זכרים . אילים: דמדוו . דואגים וכואבים: צימרא . חמימות כמו (שבת דף סז.) אישתא צמירתא: דגנבי גנבי . ומשליכין אותם למעלה מכתלי החצר ונופלים לארץ: אמתנייהו . על מתניהן נופלין ואין נהפכין על גבן שיתפרקו חוליותיהן: אהדרינהו . דרך למעלה מן הכותל: ודאי חיישינן . דלא איכפת להו כל היכי דנפלה: הכה על ראשה . שכפף המטה: והלכה לה כלפי זנבה . והכה על מתניה ולא על הצלעות וכן על זנבה והלכה כלפי ראשה והכה על צוארה:
ואפילו ל"ג דדוקא לא כפף המטה והכה על כל הצלעות כנגד כל השדרה קאמר: ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא . שלא היה ארוך ככל השדרה חיישינן: קיטרי . במקל שיש בו שיורי ענפים: אפסקיה . בהפסק כלומר לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה: בית הרחם . עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צר: אין חוששין . שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת:

המוציא מחבירו עליו הראיה . פירוש על הלוקח להביא ראיה שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין כאן נמצאו וכאן היו כדאמר בסוף פרק המדיר (כתובות דף עו:) והא דקרי ליה מוציא משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהיב ליה חיותא והקשה ה"ר י"ט דבנדה פרק הרואה כתם (דף נח.) תניא בדקה עצמה וחלוקה והשאילתה לחברתה היא טהורה וחברתה תולה ומפרש רב ששת דלענין דינא תנן דלא מיחייבא חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו כמו גבי בהמה דהכא וגבי מומין דסוף המדיר וי"ל דלא דמי דודאי כדי לקיים המכר ובקדושין סברא הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו לבטל המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשונה בעלת חלוק שלא בא ליד השניה בתורת מכר אלא בתורת שאילה ולא שייך למימר ברשות שואלה נמצאת ולא ברשות בעלת חלוק: כיון דאיכא מחט מסרך הוה סריך . ה"ה קוץ וכל דבר תדע מדקאמר התם ליכא מידי למיסרך: דגר ונפל . ולא הלך דלקמן פסקינן דהלכה אפילו בדיקה לא בעי: דהוו שגרן כרעיה בתרייתא . לא בנפילה מיירי: נפל לארעא חוששין . אף על גב דבנפילה בעינן עד שיפול מעשרה טפחים כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נ:) ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ארבעה טפחים כדאמר התם (דף נא.) מ"מ חיישינן הכא משום דנפיל מחמת ההכאה שמנגחין זה את זה: בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים . משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטריך ליה לאשמועינן דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום אחד דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא א"נ כשחיה הרבה אחרי כן וי"ל דאם איתא דאתרמי ריסוק אברים מחמת בית הרחם א"כ היה לנו לחושבו לאונס לענין זיבה ועוד דזובו מוכיח שנתרסקו אבריו בבית הרחם וכעין ריעותא הוא דמסתמא דמחמת כך בא הזוב אלא ודאי לעולם אין בו ריסוק אברים: