Talmud - Bekhorot 41a בכורות מ״א א׳

גמ' קפץ העליון . קפץ קשר העליון היינו ארכובתו מקום חבור השוק והירך ולא קפץ התחתון סמוך לפרסות: כנגדו בגמל ניכר . שהגמל יש לו כנגד הארכובה עצם בולט לחוץ לשון מורי בשחיטת חולין. ל"א שמעתי כגון שזנב גמל מגעת עד אותו ערקום: וקתני ואתי דיחידאה . משום דאמרן לעיל לא שמענו כו' אלא את אלו הראשונים שמנה ביבנה והדר תנא ואתא במומין שאינם סתמא אלא יחידאי קאמרי להו כגון ר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנינא בן גמליאל וס"ד פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם אכולהו על אלו מומין שוחטין כו': מתני' ובעל יבלת . כדאוקימנא לעיל (בכורות כו') בדאין בה עצם דאי איכא עצם הויא מום גמור ואין בה שער (ויש בה) בלבן של עין דאי בגופו תלתול בעלמא הוא: גרב וחזזית מיני שחין: מזוהם . מסריח: ושנעבדה בו עבירה . שנרבע: או שהמית אדם ע"פ עד אחד . שאין אלא עד אחד לא ברביעה ולא בנגיחה: ע"פ עצמו . שאין שם עד אלא בעלים אמרו דאי הוו ב' עדים בדבר הוי בסקילה אפילו בהנאה מיתסר: וטומטום ואנדרוגינוס . ספק זכר וקדשי ספק נקבה הן ולא קדשי: אין לך מום גדול מזה . אאנדרוגינוס קאי דמקום נקבות הוי כמום והוי כבכור בעל מום ונשחט במדינה ואסור בגיזה ועבודה: וחכ"א אינו בכור . דבריה בפני עצמה הוא ונגזז ונעבד: גמ' וגרב לא . הוי מום גמור: והכתיב גרב באורייתא . (ויקרא כב) גבי עורת או שבור דכתיב או גרב או ילפת: ותו חזזית לא . מום גמור הוא והכתיב באורייתא: זה חרס . שחין שקשה כחרס: חזזית המצרית . שחין שהובא על המצרים: מלפפת . דבוקה בו כדמתרגמינן (שמות לו) ויחבר ולפיף: אלא תלתא גרב הוו דקרא . גבי מומין דדרשינן ביה זה החרס יבש בפנים ומבחוץ: דמצרים . דהיינו האי בקללות ובגרב ובחרס יבש בפנים ולח מבחוץ וכיון דיבש מבפנים לא מיתסי ואי הוי בבכור הוי נמי מום גמור: דמתני' . לח מבפנים ולח בחוץ: פורח . היינו האי שנראה למעלה דדבר הבולט הוי פורח: וכתיב אבעבועות . דהיינו לשון נובע דמשמע מבחוץ היה לח: מנא הני מילי . דאין שוחטין אותו במקדש: מן הצאן מן הכשבים . קרא כתיב בויקרא ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים וגו' דדרשינן מן הצאן ולא כל הצאן וכן כולהו: נעבד . שעשאוהו עבודת כוכבים: מוקצה . שהוקצה והופרש לצורך עבודת כוכבים: נוגח . את האדם ומת: ופרכינן והני בני קטלא נינהו . ארובע ונרבע ואנוגח קאי: ומשני כגון שאין שם אלא עד אחד בדבר או הבעלים עצמן הודו מעצמן דשוב אין נסקלין הבהמות דמודה בקנס פטור: דילמא נקבה היא . ומקריבה לשם בכור ואינו מקדישה והיא אינה קדושה בבכורה וקמייתי חולין בעזרה: וישחט עליה . דהא כתיב חרוץ באורייתא דכתיב (ויקרא כב) עורת או שבור או חרוץ: כיון דאמר מר גרב זה החרס . ודאי מיחרץ חריץ נגע הוא: וכתיב . בנגעים (שם יג) עמוק דהיינו שפל כמראה חמה שנראית עמוקה שפל מן הצל הילכך ליכתב חריץ דמשמע במקום בשר נמי הויא מום אף על גב דלא מאיס כגרב וכ"ש גרב: דילמא . נמי דייקינן דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא היכא דלא מינכר חריץ כל כך כנקבות של בהמה:

[ה"ג גרב זה החרס . תימה אמאי לא קאמר מההיא גרב דבקללות של משנה תורה דכתיב בגרב ובחרס וההיא גרב לאו היינו חרס ומום קבוע הוא דכתיב ביה אשר לא תוכל להרפא וי"ל דמשמע דנקט הכא זו אף זו דגרב שהוא חרס יבש מבחוץ ומבפנים והוי מום ואפילו ילפת נמי שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים כדקאמרינן בסמוך הוי מום וגבי קללות נקיט זו אף זו שילקה בגרב ואפילו בחרס דקשה טפי]: אלא תלתא הוו כו' . דקרא דגבי מומין דדרשינן ביה זה החרס יבש מבפנים ומבחוץ דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים וכיון דיבש מבפנים לא מתסי ואם נתרפאו ממנו המצריים שמא מעשה נס היה ויש לתמוה הא שחין מצרים דנכתב ברישיה דקרא דקללות מאן ניהו דגרב וחרס שאין להם רפואה בההוא קרא כתיבי: