Talmud - Bekhorot 7a בכורות ז׳ א׳

אישתני מגמל . שדומה לאמו במקצת סימנין: אסור באכילה . ומאן שמעת ליה הך סברא ר"ש ואם ראשו ורובו כו' וקס"ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש"מ דאפי' לאכילה בעי ר"ש ראשו ורובו: מדשבקה לאכילה . דאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש"מ לאכילה סגי במקצת סימנין: לבכורה אצטריך . ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו: זה אי אתה אוכל . גמל אפי' נולד מן הפרה: אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחד . של אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת: שה כשבים . שה הבא משני כבשים: להתיר את המותר . דכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה: מ"מ . מדכתיב שה שה תרי זימני שמע מיניה דאפי' מצד האם ולא מצד האב: קרי ליה טמא . לקלוט שנולד מן הטהור: כר"ש . דאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין וקאמר דאם יש לו סימן אחד של טהרה שדומה לאמו במקצת מותר: ופליג עליה בחדא . דר' שמעון בעי ראשו ורובו: ואיכא דמקשי . קושיא להך ברייתא ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי ר' שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא: מי מיעברא . טהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא: חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו . שחולקין בכוי בפ' אותו ואת בנו בשחיטת חולין (דף עט:) אם אותו ואת בנו נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם: ואמר ר' ירמיה . האי עבורו מן הטמא דקאמר היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו קלוטות כגמל ובן פרה הוא ואליבא דר' שמעון קרי ליה טמא ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד אלמא לאכילה לא בעי ר"ש ראשו ורובו: זה וזה גורם . ההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה: ולד טריפה . ואביו תמים הרי זה וזה גורם: דא"כ . דעבורו מן הטמא אסור לכתוב שה כשבים ועזים: מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא . מחמת חמימות וסרחון הבשר: מטמא . הוי משמע מגופיה דטמא מן הטמא משמע מינו של טמא הן דדמו לחלב:

שמע מינה לאכילה נמי בעי ר"ש ראשו ורובו . דמשמע שאין בו כי אם שני חלוקין מדלא קתני חלוק שלישי ולימא אם יש בו מקצת סימנין מותר באכילה והדר ליתני ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב בבכורה והשתא רישא וסיפא רבותא קמשמע לן דרישא קתני שילדה מין טמאה דאסור אף באכילה וסיפא דקתני ראשו ורובו דומים לאמו חייב אף בבכורה: זה אי אתה אוכל . גמל ושפן כתיבי בקרא אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד לאו בסימני טהרה איירי דממעלה גרה וממפריסי הפרסה אלא בדמי למקצת סימנין לאמו ביד וברגל ובצמרו (ולד) סימני טהרה בעי: עד שיהא אביו ואמו כבשה . מדכתיב כבשים ועזים ולא כתיב כבש ועז דרש ר' יהושע ור' אליעזר מדכתיב שה שה תרי זימני והשתא דרשות דר' יהושע לאסור לאו הוא דר"א להתיר ולשון לא בא הכתוב דאמר ר"א מגומגם קצת דמשמע הלשון דמקרא זה שדרש ר' יהושע טמא שנולד מן טהור ועיבורו מן הטהור אמר ר"א דבא להוסיף על המותר ולהתיר טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ויש לפרש לא בא הכתוב כמו לא באתה התורה עוד י"ל דברי רבי אליעזר וה"פ משה שה נפקא לן עיבורו מן הטהור לכך אייתר זה להוסיף על המותר ועיבורו מן הטמא: חוץ מדרבי אליעזר ומחלוקתו . הא דלא קאמר חוץ מן הדולפנין שפרים ורבים מבני אדם כדאמר לקמן לא קשה מידי דלא איירי רבי יהושע בן לוי אלא בבהמה וחיה ולא בבני אדם והנהו בני ימא נינהו: ופליג עליה בחדא . מה שיוכל לדחות דחי כן משום דבמסקנא לאכילה פשטינן נמי דבעי ר"ש ראשו ורובו: והא איפכא שמעינן להו ולד טריפה . למ"ד טריפה יולדת ניחא דפליגי בזה וזה גורם אלא למ"ד אינה יולדת מוקמי פלוגתא פרק אלו טריפות (חולין נח.) בעובר ירך אמו ונתעברה ולבסוף נטרפה ומיהו אשכחן בעלמא דר' אליעזר סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר גבי שאור חולין ותרומה ושלהי כל הצלמים (ע"ז מט.) גבי נטל ממנה עצים אלא לרבי יהושע אייתיה ואע"ג דלאו דברי הכל הוא ומה שמזכיר כאן זה וזה גורם ופר' אותו ואת בנו (חולין עט:) נקט לישנא דחוששין לזרע האב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסור [שייך שפיר] זה וזה גורם ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זה וזה גורם לא יחשב שאור גורם וליתסר: