Traité Teroumot - Chapitre 2 - Michna 2 תרומות פרק ב׳ משנה ב׳

אין תורמין מן הטמא על הטהור. משום פסידא דכהן. ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. ודוקא שהיתה לה שעת הכושר והגיעה לעונת מעשרות קודם שנטמאה דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא, אבל אם נטמאת קודם שהגיע לעונת מעשרות לא הויא תרומה מדאורייתא, ואם תרם אפילו שוגג אין תרומתו תרומה:

מעשר טבל. מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומת מעשר:

היה מפריש עליו והולך. היה מפריש מזה על שאר מעשרותיו:

אם היה יודע בו בתחלה. שהוא טבל או שהוא טמא, אע״פ שבשעה שתרם היה שוגג ששכח שהוא טבל או שהוא טמא הוי שוגג קרוב למזיד, ולא עשה ולא כלום. ואין הלכה כרבי יהודה:

ומזיד לא עשה כלום. לשון הר"ש לא עשה כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן בר אושעי' אמר לא עשה כלום לתקן את השיריים אבל תרומה הוי. בריש האשה רבה. ובפרק ה' פסק הרמב"ם כר"נ בר אושעיא:

היה מפריש עליו כו'. פירש הר"ב על שאר מעשרותיו. וכך כתב הר"ש. ולפירושם נראה דבמעשר טבל טמא איירינן וכן מפרש הר"ש לדרבי יהודה בטמא לחוד. אבל הר"ב דמפרש בדר' יהודה שהוא טבל או שהוא טמא. משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וכן יראה מדברי הרמב"ם בפירושו. וקשיא אם כן אמאי לא עשה כלום. אדרבה הרי כתב במשנה ה דפרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה. ואין לומר דדוקא תרומה גדולה עושה אבל לא תרומת מעשר והכא ברוצה להפריש (על) תרומת מעשר כדכתב על מעשרותיו. דמאי שנא. ועוד שכך כתב הר"ב בפירוש בריש פרק ה בדיבור ואם למעשר ראשון וכו'. והרמב"ם בחיבורו פ"ג העתיק הך ספרי לענין תרומת מעשר. ומיהו לפי מה שפירשתי לעיל בדברי הרמב"ם שצריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואח"כ יפריש עליו למקום אחר אבל כשמפריש מן הסתם נמצא שמפריש תרומת מעשר עצמו על טבל אחר. ואין תרומתו תרומה כלל. איכא לפרושי דה"נ בהכי מיירי [*כשיש בטבל הזה יותר מהשיעור שצריך להפריש וכדתנן היה מפריש עליו והולך הרי שאינו עושהו בבת אחת לתרומת מעשר על הטבל האחר שרוצה לעשותו עליו ולפיכך אינו דומה להא דאמרינן בגיטין פרק כל הגט (גיטין דף ל) כור מעשר יש לך בידי כו' חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר והיינו כגון שיש לו עוד ט' כורין מעשר טבל כדפירש"י שם [שמא] עשאו תרומת מעשר על תשעה כורים שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר. ע"כ. ולפיכך צריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואם שגג מה שעשה עשוי ויפרוש אח"כ. ולפי שהר"ב והרמב"ם והר"ש כולם פה אחד פירשו בהדיא טבול לתרומת מעשר והרמב"ם הביא הפסוק ונחשב לכם תרומתכם וגו' לראיה וזה הפסוק על סתם מעשר נאמר לפיכך אין אנו יכולים לפרש משנתנו לפי דרכם של אלו המפרשים ז"ל בכגון שהוא טבול גם כן לתרומה גדולה דהקדימו בן לוי לכהן לאחר שנתמרח כדתנן ברפ"ז דברכות ועל תרומה גדולה שבתוכה קאמר שצריך לחשוב כו'. והשתא אפי' כשמפריש בבת אחת שאינו אלא כור אחד ויש לו ט' כורים מעשר וכו' דלא משמע כן לפי דבריהם ואינו [נ"ל צ"ל ואני] חושב דתרתי הכריחום ז"ל שלא לפרש כן חדא דזה פשיטא ואצ"ל הוא ועוד דלישנא דמפריש עליו והולך דייק כפי פירושם כפי מה שדקדקתי בו כאשר כתבתי]. ואע"ג דלהרמב"ם כבר שנאו לעיל חזר ושנאו כאן מפני שני דברים שנתחדשו בו חדא לחלק בין שוגג למזיד ועוד פלוגתא דר' יהודה. וכ"ש שיש לפרש כן להר"ב דלא נשנית לעיל כלל. ומ"ש הר"ב על מעשרותיו. ה"ה על טבל גמור להפריש תרומה גדולה כספרי דלעיל. אלא דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין להם נחלת שדה וכרם כל כך. ולא נתכוין הר"ב לפי' הר"ש. והרמב"ם בחיבורו פ"ה חזר מפירושו דהכא ומפרש לכולה מתניתין לענין טומאה וגם פסק כר' יהודה דלא כמ"ש בפירושו [*והכ"מ הביא לו ראיה מהירושלמי ועיין במשנה ה פ"ק דעדיות]: