Traité Maasser sheni - Chapitre 3 - Michna 7 מעשר שני פרק ג׳ משנה ז׳

בפנים. מן החומה:

ונוטה לחוץ. לחומת ירושלים:

מכנגד החומה ולפנים כלפנים. דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים, ואוכלין שם מעשר שני ולא פודין. ובין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ, ופודין שם מעשר שני ולא אוכלין. והיינו דתנן במסכת מעשרות פ״ג ובירושלים הולך אחר הנוף. כלומר אף אחר הנוף:

בתי הבדים. שעוצרים בהם שמן, ורגילים היו לעשות בתים הללו בחומת המדינה:

שפתחיהן לפנים. מחומת ירושלים וחללן חוץ לחומת ירושלים:

מכנגד החומה ולפנים כלפנים. ואוכלים שם מעשר שני וקדשים קלים, ואין פודין שם מעשר שני:

מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ואין אוכלים שם מעשר שני וקדשים, ופודים שם מעשר שני:

מכנגד החומה ולפנים כלפנים וכו'. פירש הר"ב דבין נוף ובין עיקר וכו'. והיינו דתנן במס' מעשרות פ"ג ובירושלים הולך אחר הנוף וכו' אף אחר הנוף. עד כאן. ותימה דהתם לא פירש כן אלא דאזלינן בתרווייהו לחומרא. ע"כ. ושם פירש הר"ש כמ"ש הר"ב שם ורמי עלה מתניתין דהכא ושני לה אליבא גמרא דמכות דף יב דמתניתין דהתם רבי יהודה. ומתניתין דהכא רבנן. אי נמי דרב אשי דמשני התם וקאמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף קאי לשנויי דלא תקשה מתניתין דמעשר שני והכי קאמר ובירושלים הלך אחר הנוף דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים וכו'. כדכתב הר"ב במתני' דהכא. והשתא תפיס הר"ב הכא אליבא דרב אשי. וזהו שכתב והיינו דתנן במסכת מעשרות וכו'. אבל לפירושו דלעיל לאו היינו הך אלא ההיא ר' יהודה והך דהכא רבנן. והרמב"ם מפרש נמי לתרתי מתני' כחדא וע"פ שינויא דרב אשי. אלא דמפרש דמתני' דהכא לענין אכילה דדוקא לפנים מן החומה אוכלין. ומתניתין דלעיל לענין פדייה וקאמר אפילו בנוף שחוץ לחומה אין פודין אותו הואיל ועיקרו בפנים הוי כנכנס לפנים. כך פירש דבריו בכסף משנה ספ"ב מהלכות מעשר שני:

[*בתי הבדים וכו'. מ"ש הר"ב בחומת המדינה. עיין בזה בפ"ק דשקלים משנה ג]:

בית שמאי אומרים הכל כלפנים. לשון הרמב"ם ומאמר בית שמאי הכל כלפנים לחומרא. וכן נתבאר בתוספתא ר"ל שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו:

[*ובית הלל אומרים מכנגד החומה וכו'. מפשטא דמתני' משמע דלא איכפת להו לבית הלל בפתחיהן בין שהן לפנים או לחוץ. ובסתם משנה דלקמן לענין דמקדש מחלקין. וצריך לחלק בין ירושלים למקדש. ולומר דכשקדשו מתחלה ירושלים כך קדשו וכשקדשו המקדש כך קדשו. ושוב ראיתי בחבורו של הרמב"ם שכתב ספ"ב מהלכות מעשר שני וז"ל בתים שבצד החומה שפתחיהם לפנים מן החומה וחללו חוץ מכנגד החומה ולפנים כלפנים לכל דבר. ומכנגד החומה ולחוץ אין אוכלים שם ואין פודין שם להחמיר. היה חללו לפנים ופתחיהן לחוץ מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ פודין בו ואין אוכלין. ומכנגד החומה ולפנים אין אוכלין שם ואין פודין להחמיר ע"כ. ואע"ג דהשתא נמי אין שוים מקדש וירושלים מ"מ איכא בתרווייהו נפקותא בענין פתיחתן להיכן הוא. וכתב הכ"מ דדברי הרמב"ם מהירושלמי והעתיקו להירושלמי וכתב שמתוך דברי הרמב"ם נראה שאין נוסחא של ירושלמי הזאת מכוונת ויש בה טעות סופר וק"ל עכ"ל. ולי נראה בלאו הא דהרמב"ם אין הנוסחא מכוונת וק"ל אם תעיין שם ואין להאריך כאן. אך לפי שהרמב"ם בפירושו לא כתב כלום מן הירושלמי אלא הניח המשנה כפשטה. ואחריו נמשך הר"ב. אפשר לי לומר שכשחיבר פירוש המשנה לא היתה לו אלא הנוסחא זו המשובשת ואח"כ בחבורו נזדמנה לו נוסחא הנכונה ואליבה הוא שכתב כן בחבורו]:

מכנגד החומה ולפנים וכו'. מ"ש הר"ב וקדשים קלים. מהירושלמי. ודלא פירשו כך גבי אילן. משום דבשר אין רגילין לאכול תחת אילן שהוא עומד באויר השמים אבל פירות ושאר דברים הנלקחים בכסף מעשר שאינו בשר רגילין לאכול באויר השמים תחת אילן: