Traité Para - Chapitre 10 - Michna 6

לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִין. שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָר וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ, שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם, שֶׁל חַטָּאת, טָמֵא. שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה, טְהוֹרִים. הֱסִיטָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

של חטאת טמא. דקודש ותרומה טמאים הן אצל חטאת:

שניהם בשתי ידיו. שנושא של חטאת בידו אחת ושל קודש או של תרומה בידו האחרת:

שניהן טמאים. של חטאת משום דנגע בשל תרומה בידו ונטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא מי חטאת, ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת:

בשני ניירות. ואע״פ שהאדם טמא משום נושא מי חטאת, מ״מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר ואינו נוגע בתרומה בידו:

של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין. דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת. ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ, דאין מונין ראשון ושני לחטאת, ונטמא של חטאת, והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו. אבל של תרומה בנייר, חוצץ בו הנייר, ואע״ג דנגע בשל חטאת בידו, שניהם טהורים, דאע״פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת, מ״מ אין מי חטאת חוזרים ומיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמן:

ר׳ יהושע אומר של חטאת טמא. ר׳ יהושוע לטעמיה דאמר בתוספתא טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא, שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא. והכא נמי אפילו בשני ניירות טמא, דמה שהוא נושא את התרומה אע״פ שאינו נוגע בה הוי מדף לחטאת. ואין הלכה כר׳ יהושע:

היו נתונים על גבי הארץ ונגע בהם. שנתן ידו אחת על של חטאת וידו אחת על של קודש או של תרומה:

של חטאת טמא. דנטמא האדם בלגין של תרומה וטימא את של חטאת:

ושל קודש ושל תרומה טהורים. שהרי האדם טהור לקודש ולתרומה, דלא נגע במי חטאת אלא בלגין:

הסיטן, ר׳ יהושע מטמא. לטעמיה דאמר טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא. ולית הלכתא כוותיה:

שנגע בשל קדש ושל תרומה. ותרומה טמאים הם אצל חטאת. עיין במשנה ג' פרק דלקמן:

שניהן טמאים. לשון הר"ב של חטאת משום דנגע בו ומטמא מי חטאת. ולא ידעתי למה נקט מי חטאת. מטמא הלגין של חטאת הל"ל. וכ"כ הרמב"ם וכששב טמא לחטאת מפני החזיקו לגין של קדש בידו. נטמא לגין של חטאת אשר בידו האחרת. ע"כ. ומ"ש הר"ב ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת. שכיון שהוא טמא לחטאת מקבל טומאה ממי חטאת. הרמב"ם. וכ"כ הר"ב במ"ג פ' דלקמן: *

[הסיטן. אשניהם בשתי ניירות קאי. מהר"ם]:

וחכמים מטהרים. אא"כ היה ראוי למדרס. הרמב"ם פי"ד מה"פ [ה' ו']. *[ועיין בריש פרקין]: