Traité Para - Chapitre 2 - Michna 5

הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד. הָיוּ בְתוֹךְ שְׁנֵי כוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ אֶת זוֹ, פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַרְבַּע, אֲפִלּוּ חָמֵשׁ, וְהֵן מְפֻזָּרוֹת, יִתְלֹשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ, פְּסוּלָה. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים, עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַחַר הָעִקָּר:

היו בה שתי שערות שחורות פסולה. דכתיב אדומה תמימה, אי במומין הרי כבר אמור אשר אין בה מום, אלא שתהא תמימה באדמימות:

רבי יהודה אומר בתוך כוס אחד. גרסינן, ול״ג אפילו. במקום שהיה שונה ת״ק גומא, היה שונה ר׳ יהודה כוס. גומא וכוס אחד הוא, אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, שרבו של רבי יהודה היה קורא לגומא כוס, הכי מוכח בתוספתא:

מוכיחות. מכוונות וסמוכות זו בצד זו:

ר׳ אליעזר אומר אפילו חמשים. כלומר אפילו טובא והן מפוזרות, יתלוש. והלכה כת״ק:

אחר הנראה. היינו אחר ראשן של שערות:

אחר העיקר. ואם עיקרן מאדים וראשן משחיר ויש בעיקר שמאדים כדי שינטל בפי הזוג, יגזוז ראשן המשחיר והיא כשרה. אבל אם אין בעיקר המאדים שיעור שיוכלו להנטל בפי הזוג, פסולה אפילו לדברי חכמים. ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום, הוא כדי שיהיו ניטלות בפי הזוג. וכן הלכה:

ר"י אומר אפי' בתוך כוס א'. כתב הר"ב דל"ג אפילו כו' וכ"כ הר"ש. אבל ל' הרמב"ם רי"א אפילו בתוך כוס אחד. וכוס הוא עגול מן הגשם. יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד. ע"כ. הכוונה שגומא היא דבר מועט מאד כשעור השתי שערות ולא יותר. אבל כוס הוא שטח מה. וא"ל שיבאר שיעורו כמה. שאין לה שיעור אלא כל שהוא גדול מגומא המכילה ב' שערות בלבד ואין מקום בזה למה שהתלונן הכ"מ בפ"א מה"פ [הל' ב] שלא נתבאר בדבריו כמה הוא שיעור כוס אחד. ע"כ. ומזה נראה ודאי דגרס אפילו דר"י לאפלוגי אתא אבל בחבורו פ"א מה"פ כתב היו בה שתי שערות כו' בתוך גומא א' או בתוך ב' כוסות. ודקדק מזה הכ"מ שסובר דר"י לא פליג וכדעת הר"ש *[ומ"ש הר"ב שחייב אדם לומר כו' בפ"ק דעדיות משנה ג']:

אפי' ד' אפי' ה'. מצינו ל' זה בכמה מקומות ולאו דוקא ובר"פ י"ח דשבת נתתי טעם לשבח. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס"ל לר"ע. ומש"ה אתי ר"א ואמר אפי' חמשים:

יתלוש לאו לעכובא אלא מפני מראית העין הכ"מ:

היו בה ב' שערות כו'. והן בתוך גומא א' הראב"ד וכן הסכים הכ"מ:

אחר העיקר. כתב הר"ב ואם עיקרן מאדים כו' גוזז ראשן. דקדשי בדק הבית לא מתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא הר"ש. וגמ' הוא בפ"ג דבכורות ד' כ"ה. ואיבעית אימא דהוה דבר שאין מתכוין שאין כונתו לגיזה. ומ"ש הר"ב ששיעור ב' שערות האמורות בכל מקום הוא שינטל בפי הזוג. וכ"כ הרמב"ם מהמשנה י"ב דפ"ו דנדה ושם פי' הרמב"ם שהוא שיעור זוטא מכולהו וכן מוכח מפי' הר"ב במ"ד פ"ד דנגעים. אבל בנדה לא פי' כן וע"ש ותמה הכ"מ דהתם פלוגתא ופסקינן הלכה כדברי כולן להחמיר. ואילו הכא דבאנו להכשיר הוי להקל וכתב בשם הר"י קורקוס *(דלפסול בב' שערות שחורות בזה אמרי' הלכה להחמיר אבל) בעיקרן מאדים די לנו שנצריך שיעור המועט שלא יחשב כמאן דליתי' אלא כל שיש שיעור שאנו קורים אותו שער בקצת מקומות סגי כי לא נתמעט אלא מה שחשוב כאילו אינו. דאטו אם מתחלה היו שעור זה. מי לימא דלא חשוב שער ודאי שער הוי כו'. אבל תירוץ אחר שכתב דלא אמרי' הלכ' כדברי כולן להחמיר אלא לגבי בן ובת לא משמע כך מלשונו שבפירושו דהכא דהא כתב שב' שערות האמורות בכל מקום כו' ואותו לשון על בן ובת מתניא התם: