Traité Soucca - Chapitre 2 - Michna 5

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:

ואמרו העלום לסוכה. ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:

אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה] משום נטילת ידים, ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:

מעשה והביאו לו לריב"ז לטעום וכו'. גמרא מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני. אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב"ז וכו':

וכשנתנו לו לרבי צדוק כו'. כתב הר"ן קתני מעשה ברבי צדוק שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה תלמיד חכם. שלא להחמיר על עצמו בכך. רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות ע"כ:

אוכל. פי' רש"י מאכל ע"כ. ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים. דיוסף:

נטלו במפה. פירש הר"ב משום נ"י. דרבי צדוק כהן הוה כדמוכח פרק מי שמתו. והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שליות הן ופוסלות את התרומה. שזהו אחד מי"ח דבר דפ"ק דשבת. דאפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. כדמוכח בפ"ב דטהרות. וכביצה לא משתרי במפה. דחיישינן דלמא נגע כדמסיק בפרק כל הבשר. כ"כ התוס'. ועיין רפ"ב דטהרות מ"ש שם בס"ד:

ולא בירך אחריו. פי' רש"י דדריש כרבי יהודה [דמשנה ב' פרק ז' דברכות] אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה. שהרי נהנה. ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ע"כ: