Traité Soucca - Chapitre 1 - Michna 7

תִּקְרָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵין מְפַקְפֵּק:

תקרה. גג העשוי מקורות או נסרים:

מעזיבה. הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:

מפקפק. סותר ומנענע כולן:

או נוטל אחת מבינתים. ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים, הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:

ר״מ אומר. לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור״מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר׳ יהודה שאמר משום בית הלל:

שאין עליה מעזיבה. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק. דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גידולי קרקע הן. הר"ן:

מעזיבה פי' הר"ב הטיט או הסיד וכו'. ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה. בספר עזרא. [נחמיה ג'] מלאוה עפר להחזיק החומה. רש"י:

מפקפק ונוטל כו'. ה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתים אין. אי לא. לא. גמרא:

ונוטל אחת מבינתים. לשון הטור סימן תרל"א שיטול מבין כל שני נסרים אחד. ועיין במשנה דלקמן:

מפקפק או נוטל כו'. כתב הר"ב ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים. פירוש שהן מג' עד ד' אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולא דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי. ומיהו במפקפק או נוטל אחת מבינתים. בחד מהני סגי לבית הלל משום דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעשה ולא מן העשוי מפיק לה נמי מגזירת תקרה. ובית שמאי ס"ל דנהי דמפקפק מפיק ליה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לרבי מאיר אליבא דכולי עלמא. זו היא שיטת הרי"ף כמ"ש הר"ן וניחא לי לפרש דברי הר"ב בהכי שדבריו סובלין זה הפירוש יותר מפירושו של רש"י ז"ל: