Talmud - Nedarim 49a

מתני׳ הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה:
גמ׳ תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (דברי הימים ב לה, יג) ויבשלו את הפסח באש כמשפט לימא בהא קמיפלגי דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתרא דר' יאשיה אפילו צלי קרו מבושל והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא:
קונם תבשיל כו':
והא מתבשיל נדר אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא

מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק . מבושל מבושל כראוי: שלוק . מבושל יותר מדאי: קונם תבשיל שאיני טועם . כל תבשיל במשמע: מעשה קדרה רך . שיש בה רוטב: אבל לא בעבה . כגון דייסא: טורמוטא הרמוצה מפרש בגמ': רתחתא . דבר הרותח כגון רוטב וכל דדמי ליה: היורד לקדרה . דמשמע בין צונן בין רותח: אסור בכל המתבשלין . בין רך בין עבה: והא תניא . בניחותא: גמ' ר' יאשיה אוסר . בצלי ובשלוק דמתקרי נמי מבושל: הלך אחר לשון בני אדם . דאין דרכם לקרות לצלי מבושל: והא מתבשיל נדר . דמשמע בין רך בין עבה: האי תנא . דמתניתין דלא קרי לעבה תבשיל: בכל מידי דמתאכלא ביה ריפתא . דמלפתין בו את הפת קרי תבשיל: והא תניא . בניחותא: בהיטריות רכות . בדילועין רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן: איני . מי אוכלין החולין מהן: חזא קרא דמחיתא . דלעת מונחת שם שהיה אוכל ממנה: לוליבא דקרא בסלקא . תוכו של דלעת יפה לאכול עם התרדין: לוליבא דכיתנא . תוכן של זרעוני פשתן יפים לאכלן בכותח: ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ . משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא: חולין רבנן . שעוסקין בתורה ואינם נהנים מן העולם ובאים לידי חולי:

מתני' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק . שלוק שאין מבושל יותר: קונם תבשיל שאני טועם אסור במעשה קדירה רך . מפרש בגמרא כל מידי שנותנין בו פת לשרות קרוי תבשיל ומותר בעבה שאינו נאכל עם פת וצ''ע אמאי שני למיתני ענין אחר מרישא לפלוג בנודר מן התבשיל בלא שאומר שאני טועם ובשאר בבי כבוש ושלוק ומליח נקט דווקא שאני טועם להוסיף בו איסור וי''ל רבותא נקטי' דאפ''ה מותר בעבה וברישא מצי למיתני מבושל שאני טועם מותר בצלי ובשלוק אלא לא היה תופס חידוש [בהאי] דמבושל לא משמע בשום ייתור צלי ושלוק: [טורמוטא והרמוצה] . מפרש בגמ': רבי יאשיה אוסר בצלי ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר . ולכך לא הוי ראיה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם: והא מן תבשיל נדר . ורך לא הוי תבשיל כיון שהוא רק כמים בעלמא: בהיטריות . פירוש קרייאני: [איני] וכי קרי טובים לחולים וכו': ברכיכי . מועילים לחולים: באשוני . פירוש קשות הם רעות לחולה שאינן מבושלות כצורך: בקרא גופה . פירוש חיצון שבקרא קשה הוא ורע לחולה: בגויה . רך שבתוכו יפה לחולה: לוליבא דקרא . כל דבר שהוא [רך] קרי לוליבא: בכותח . טוב ליתן בכותח: ודבר זה אסור לאומרו בפניהם . שמלעיגים עלינו ואומרין שאנו קובעים מילי דחוכא ואיטלולא בהש''ס ובקונט' פירש שאסור ללמוד להם שום תקנה ולא נראה: מאן חולין . דקתני לעיל שהחולין אוכלין כו': רבנן . שמתוך שעמלים בתורה הם חלשים אבל לחולין ממש לא מעלי: רבא לטעמיה . דרבנן איקרו חולים: