Talmud - Nedarim 38a נדרים ל״ח א׳

זאת המצוה . כתיב בירמיה: ידרוך דהדורך . כתיב וקראי לא גרס להו ידרוך דכתבן ולא קריין: דכי גואל אתה . ברות: חמש דפאת נגב . וטעמייהו לא מפרש ליה: ללמד אתכם . אלמא הקב"ה צוה ליתנה לישראל: כתבו לכם . אלמא שניתנה נמי להן לישראל: למען תהיה לי לעד . שילמדו כל התורה וילמדו אותה אלמא לישראל נמי ניתנה: פלפולא בעלמא . להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה ונוהג בה טובת עין ונתנה לישראל: פירסו . מכלל דגבור הוא וגוף גדול: ואימא דאריך היה וקטין . שלא היה גופני ולא היה בעל כח: ועוביין שלש . ואפי' הכי שיברן: ותחסרהו מעט . וזו היא אחת שאותה אחת היה הקב"ה יתירה עליו: אי בלא אגרא . מאי רבותיה: לאפוקי ממאן דשקל בלא אגרא . כל מי שהוא רוצה חמורו של חבירו בלא שכר ומאי מעליותא היא דלא הוה גזלן כ"ע נמי לא גוזלין נינהו: דלמא . האי דלא שקיל אפי' באגרא לאו משום עושר דלמא משום דעני הוה ולא הוו ליה משואות ולהכי לא הוה צריך: אלא מהכא . שמעינן דעשיר היה מפסל לך: ביתו עמו . כלי תשמישו וזה היה מרוב עושר: לא חמור אחד מהם נשאתי . בעל כרחו אפי' בשכר הא ברצון בעלים היה שוכר ואילו גבי שמואל וכו' לא עשקתנו ולא רצותנו שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון: מתני' וזן את אשתו ואת בניו . של מודר: אע"פ . שהמודר חייב במזונותן כיון דלאו לפטומי עבידן ודי להן במאי שהוא מפרנסן לאו הנאה מרובה עביד ליה: ולא יזון את בהמתו בו' . הואיל ולפטומי עבידן עביד ליה הנאה מרובה: נפשה לשמים וגופה שלו . לאכילה משום הכי לא יזון אותה לפטומי שמהנהו הנאה מרובה:

זאת דהמצוה . פרשה ואתחנן ואינו כך בשום חומש: ידרוך הדורך . בירמיה: צדקתך כהררי אל . ולא קרי כהררי אל צדקתך וי''א הוי''ו מוצדקתך שאמר אנחנו וצדקתך: [אותי צוה] . הכי אמר משה לישראל אותי צוה ואני לכם: למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל . ואי בשירה לחוד מאי עדות איכא: אלא פלפולא בעלמא . שיטת חריפות והבינה נמסר למשה רבינו ונהג טובת עין ואמר משה כו': [וכתיב עשר אמות אורך הקרש] . אלמא ארוך היה וכיון דהיה ארוך גבור היה: עביין ג' . והוצרך לחבטן בקרקע בכח גדול: אי בלא אגרא . מי הוא דשקיל בלא אגרא ומאי רבותא אלא אפילו באגרא לא שקיל דעשיר היה: דלמא משום דעני היה . ולא היה רוצה לשכור מהם: ביתו עמו . כלי תשמישו עמו ואינו נהנה משל אחרים: דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי . בעל כרחייהו מכלל דברצון שכרה ושמא לא היו רוצים ובושים לסרב מלהשכיר ואילו בשמואל כתיב רצותי משמע לא בקשתי לשכור ממנו ואפילו בריצוי: וזן את אשתו ובניו . אי אתיא כחנן ניחא דמבריח ארי בעלמא הוא וכי אתיא נמי כרבנן ניחא שפיר דמיירי הכא ממזונות יתירות ואין נפרע [מבעלה] דכי פליגי רבנן היינו במפרנס סתם אע''פ שלא פי' לשם הלואה מ''מ לשם מתנה לא יהיב והוי לרבנן כמו יורד לתוך שדה חבירו שלה ברשות דנוטל מה שהשביח וחנן מחלק בין השביח להיכא דלא הוה אלא מבריח ארי מנכסי חבירו א''כ אם נותן מתנה לאשה דין הוא שאין יכול לתבוע לבעל כלום והכא מיירי שנותן מתנה לאשה ממכירי הבעל: לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה . משום דלפטומא עבידא והוי הנאה גמורה שנהנה זו מגופה וזו מפירה: אמר להם כו' . שהטמאה נפשה וגופה לשמים שאינה יכולה ליהנות אלא בעוד נפשה בה הלכך לאו הנאה היא אבל טהורה נפשה לשמים כלומר אע''פ שנפשה לשמים גופה שלו לשחיטה: