Talmud - Pessahim 50b פסחים נ׳ ב׳

ואל ישנה אדם . בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם: המוליך פירות שביעית ממקום שכלו . לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית: חייב לבער . משום חומרי מקום שיצא משם: צא והבא לך אף אתה . מפרש בגמרא: גמ' מאי איריא ערבי פסחים . דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי: מן המנחה . תשע שעות ומחצה: סמוך למנחה . קודם לכן: נידנוד עבירה . רמז עבירה: תענית צבור . אסור במלאכה במסכת תענית (דף יב:) כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא כדאמר שמואל אין חומר תענית ציבור בבבל (לקמן פסחים דף נד:): במוצאי שבתות . משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש: זריז . בעל מלאכה: שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא במעלי שבתא . ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן לקמן יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה: ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו': ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו': עושין לשמה . מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה: מתקולתא . נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט: אגרתא . שכר ריחיים שמשכירין טורח גדול ושכר מועט אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא: בקנים . כל מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן גדרות ומחיצות: אפחזייהו . נפח שלהן: תגרי סימטא . יושבין ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן: ומגדלי בהמה דקה . הכל צווחין עליהן: וקוצצי אילנות טובות . למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם: ונותנין עיניהם בחלק יפה . כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה: מתורגמנין . שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים: ומעות יתומין . למחצית שכר: ממדינת הים . משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה: תכלת . לציצית: אינן רואין . כדאמרן שאם יתעשרו לא יהו עסוקין: ואם עוסקין לשמה . להיות המצוה מצויה לצריכין לה: רואין . דהואיל ולשמה עושין לא יניחו בשביל עשרן: מצור לצידון . יום השוק של צידון בע"ש והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת: הוה אפשר להו . להמנע מן השוק שעשירים היו: מארוזא . אורז:

העושה מלאכה במוצאי שבתות . אור"י דאיתא בירושלמי הכי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא עד דתיתפני סידרא מנהגא פי' שישלים התפלה מנהג כשר ובהא איירי נמי הכא: וכאן בעושים שלא לשמה וכדרב יהודה . תימה (דרב) גופיה אמר בפ"ב דברכות (ד' יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ואור"י דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנטר ולקפח את חביריו בהלכה ואינו לומד ע"מ לעשות אבל הכא מיירי דומיא דההיא דלעיל יש שפל ונשכר דלא עביד כוליה שבתא ולא במעלי שבתא שאין מתכוון לשום רעה אלא מתוך עצלות אפ"ה גדול עד שמים חסדו: מתקולתא . מטוה לכך קורא אותה מתקולתא לפי שנשכרת לשיעור משקל מטוה כדתנן בכתובות (ד' סד:) כמה היא עושה לו משקל ה' סלעים ופר"ח שהיא מתבזה על כך שהיא מגלה זרועותיה בשעת טוויה: ומגדלי בהמה . וקשה לר"ת דאמר (בחולין ד' פד:) הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה ואמר נמי עשתרות שמעשרות את בעליהן וי"ל דהתם בחורשין: כותבי ספרים . אור"י בשם ריב"א דדוקא הכותבים כדי למכור עליהן בקשו דלעולם ימצאו לוקחין כדקתני הן ותגריהם אבל על המשכירים עצמן לבעלי בתים לא בקשו שלא היו מקפחים פרנסתן שלא ימצאו כל כך להשתכר: