Traité Meguila - Chapitre 1 - Michna 7

אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן. אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט אֶלָּא פְרִיעָה וּפְרִימָה. אֵין בֵּין טָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר לְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אֶלָּא תִגְלַחַת וְצִפֳּרִים:

שתי ראיות. בין ביום א׳ בין בשני ימים רצופים. וכן ג׳ ראיות בין ביום א׳ בין בג׳ ימים רצופים, או ב׳ ביום א׳ וא׳ למחר:

אלא קרבן. שזב הרואה ב׳ ראיות אינו טעון קרבן. אבל לענין לעשות משכב ומושב אב הטומאה ואפילו לא נגע בהן, וספירת ז׳ משיפסוק מזובו, שצריך למנות ז׳ נקיים קודם שיטבול, זה וזה שוים:

אין בין מצורע מוסגר. שטעון הסגר כדכתיב (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים:

למצורע מוחלט. שטמאו הכהן לגמרי:

אלא פריעה ופרימה. הא לענין שלוח וטומאה זה וזה שוין אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים. דגבי תגלחת וצפרים כתיב (שם י״ד) והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים. שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר שבעה ימים. אבל לענין טהרה במקוה זה וזה שוין, דבטהור מתוך הסגר נמי כתיב (שם י״ג) וכבס בגדיו וטהר. ואע״ג דאיכא נמי קרבנות אשם ולוג שמן, מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני, ולא איירי בקרבנות שהן בשמיני:

אין בין זב כו'. עי' בפ"ק וסוף פ"ב דזבים:

מוחלט. פי' הר"ב שטמאו הכהן לגמרי תרגום לצמיתות לחלוטין. הרמב"ם:

פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פ' תזריע. ובמצורע מוחלט כתיב. וכה"ג שנוי במשנה ה' פ"ק דכלים. ומיהו נראה דהוא הדין לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. וכן נראה בדברי הרמב"ם פ"י מהל' טומאות צרעת אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם. דבת"כ מרבה מטמא טמא לכל המטמאים. לא המצורעים בלבד. וז"ש התוס' פרק קמא דמועד קטן דף ז' דבימי חלוטו צריך פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא. לפום ריהטא כתבו כן. וכן לענין שילוח חוץ למחנה. אע"ג דכתיב בתריה דהאי קרא כל ימי וגו'. בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ילפינן בגמרא. מדכתיב כל ימי לרבות מוסגר לשלוח. וממילא לכל טומאתו שיהא כמו כן מטמא בביאה לאהל. דממושבו לטומאת ביאה ילפינן ליה. כמ"ש הר"ב במ"ז פי"ג דנגעים וא"כ כ"ש שאר טומאות דאם נתרבה לביאה שהיא חומרא יתירא. כ"ש לשאר טומאות: