Traité Meguila - Chapitre 1 - Michna 5

אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת:

אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. מתניתין ב״ש היא [ביצה יב.] דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס״ת לרשות הרבים כיון שאין בהם צורך אוכל נפש. ואין כן הלכה אלא כדברי בית הלל דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה. ואיכא נמי מילי אחרינא שאסורים בשבת ומותרים ביו״ט אע״פ שאינם צורך אוכל נפש, כגון משילין פירות דרך ארובה ביו״ט, אבל לא בשבת:

שזה זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת ב״ד:

אין בין יו"ט לשבת. עיין במ"ב פ"ה דביצה:

וזה זדונו בכרת. פי' עיקר חומר זדונו בכרת. ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור. כדתנן בסוף מכות כל חייבי כריתות [שלקו נפטרו] כו'. גמרא: