Talmud - Baba Metsia 87b בבא מציעא פ״ז ב׳

בשעה שאינה גמר מלאכה . כגון המנכש בבצלים: מאחר שנגמרה מלאכתן . כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין: ובדבר שאין גידולו מן הארץ . כגון החולב בהמותיו והמגבן: גמ' מנא הני מילי . דפועל אוכל במחובר: אתיא קמה קמה . והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא: כי תבא ואכלת ענבים . לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי: כי תבא בקמת רעך . וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי: מהחל חרמש בקמה . הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה: צד מזבח . יין לנסכים וסולת למנחות: ואתי נמי זית . בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא: וזית במה הצד אתי . בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא: בשעת חרמש . שהוא גמר מלאכה: מאל כליך . כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי: תינח דבר חרמש הוא . כגון קטנית: דלאו בר חרמש . כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים: בעלי קמה . העומדים בקומה בארץ והכל בכלל: והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא . כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי: הני מילי . דאיכא למיפרך ההיא פרכא: מקמי דדרשינן חרמש . לרבות קטנית: השתא . דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה: כרם רעך . ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן: הניחא וכו' . פלוגתא בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.): ולא של הקדש . אסור לאכול: ולא מוצץ . היין וזורק החרצנים: ולא ענבים ודבר אחר . לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה: כנפשך . כאילו הן שלך: מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר . דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) יין משירד לבור: אף פועל אוכל ופטור . ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה: אין הטבל מתחייב . אפילו מירחו בכרי בשדה:

אימא דבר חרמש אכול דלאו בר חרמש . כגון אילנות לא תיכול ואם תאמר ואמאי לא נילף מחרמש והא ליכא שום פירכא וי"ל דלהכי לא ילפינן מחרמש משום דהוו שני כתובים הבאים כאחד דאמאי איצטריך קרא למכתב כי תבא בכרם רעך לילף מחרמש אלא ודאי שני כתובים הבאים כאחד נינהו ואין מלמדין וכי דריש מקמה כל בעלי קמה על כרחך אצטריך כרם להלכותיו כדקאמרינן בסמוך: אמר רבא להלכותיו דתניא כו' . תימה דמכל מקום למה נכתב כרם דהוה ליה למכתב כי תבא בשל רעך דהא קמה קמה דכתיב ב' פעמים דרשינן תרוייהו חד לרבות כל בעלי קמה וחד לאדם בתלוש והיינו משום דלא הוה ליה למכתב בקמת רעך אלא בשל רעך ושמא אצטריך ליה לשום דרשא: אלא למ"ד גזל כותי מותר כו' . פי' בקונטרס דפלוגתייהו בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.) וקשיא דהתם אפילו מאן דשרי לא שרי אלא הפקעת הלואתו אבל גזילה ממש מודו כולי עלמא דאסור אלא אור"י דפלוגתייהו לקמן בהמקבל (בבא מציעא דף קיא: ושם) דאיכא דשרי גזילתו ממש וא"ת למאן דאמר גזל כותי מותר מאי עביד ליה לקרא דוחשב עם קונהו דדרשינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיג:) ידקדק עם קונהו שלא יגלום עליו ולא יבא עליו בעקיפין ודרש מהתם דגזל הכותי אסור וליכא למימר דס"ל דקרא איירי כשידם תקיפה על עצמם דאם כן היכי קאמר קרא דיצא ביובל איך יצא ביובל והלא הכותי לא יניחנו לצאת ויש לומר דהיכא דאיכא חילול השם מודה דאסור שהכותי בטח עליו ונותן לו כל שכרו והוה חילול השם אם היה יוצא בחזקה קודם היובל: רעך ולא של הקדש . דס"ד כי היכי דשרי רחמנא איסור גזל שאוכל משל חבירו הכי נמי הוה אמינא דשרי בשל הקדש תימה דתניא בפ' ולד חטאת (מעילה דף יג.) הפועלים לא יאכלו גרוגרות הקדש וכן פרה לא תאכל כרשיני הקדש ומפיק לה בגמרא מדכתיב לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא דישו של הקדש ואף אפועלים יליף ליה דה"נ לענין גמר מלאכה דמעשר לא גמרינן בפועל אלא מדיש וא"כ רעך למה לי למעוטי הקדש ועוד למאי אצטריך רעך ג' פעמים חד בכרם ושנים בקמה דחד למעוטי הקדש וחד דריש ליה לקמן (בבא מציעא דף פח:) לשור במחובר ושלישי למאי אתא ולמאן דדריש לשור במחובר מקרא אחרינא גם השני אייתר ושמא לשום דרשא אצטריך ליה: שבעך ולא אכילה גסה . אי לאו דכתיב שבעך הוה ממעטינן מואכלת אכילה גסה דאכילה גסה לא שמה אכילה ולא הוה דרשינן ואכלת ולא מוצץ דשתיה. בכלל אכילה אבל השתא דכתיב שבעך ולא אכילה גסה אייתר ואכלת למדרש מיניה ולא מוצץ: