Talmud - Sota 15b סוטה ט״ו ב׳

דשמעיה לרבי מאיר דאמר כו' . בפ"ק (לעיל סוטה דף ח:) גבי במדה שאדם מודד: עניה . לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה: אלא היא עשתה מעשה בהמה . שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינה בן זוגה: מתני' היה מביא . הכהן: פילי . כוס של מים: מן הכיור . דכתיב מים קדושים (במדבר ה) ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי הכי תניא בסיפרי: כשם שממעט . רבי יהודה בכתב המגילה לקמן במתני' כך ממעט כאן במים: ומקום היה שם . ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל: טבעת קבועה בה . לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין הרצפה שהיא כולה באבני שיש: כדי שיראה . צריך ליתן שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים: ונתן אל המים . מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן: גמ' מאי טעמא דרבי ישמעאל . דבעי חדשה: גמר ממצורע . ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש וגו': שלא נעשה בהן מלאכה . דהא חיים כתיב: לר' ישמעאל . דפרכת הא אליביה: הכי נמי . דבעינן מים חיים לסוטה דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי כיור מי מעיין הן דהיינו חיים: משאר מימות הן . אם רצה ליתן לתוכו מי מקוה יתן: איכא למיפרך . בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי כלי ממצורע: מה למצורע שכן טעון כו' . לפיכך כלי שלו חדש תאמר בסוטה שאין בה כל אלו: אמר רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר . הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר קח אותם ומאי ניהו דמצורע: לא שנו . רבנן דמתני' דבעו חרס ומכשרי בישן: אלא שלא נתאכמו . הושחרו פניו על ידי האור: דומיא דמים . אע"ג דלא גמרי ממצורע מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה: החזירן לכבשן . של יוצר שמצרפים בו את הקדרות של חרס חדשות: שהפשיל קופתו לאחוריו . מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד ואלו נתעקמו במשאוי: והא [התם] דהדרי ומפשטי . וקתני פסולין אלמא כיון דאידחו אידחו: דאיקלוף . שעל ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא דלא הדר הוא: דאמר מר . בסדר יומא (דף נח:) ובשחיטת קדשים (דף סב:) ויליף לה מפונים פונים דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה: מן העפר אשר יהיה במשכן . מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל: תניא אידך . פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי בן מנחם: מן העפר אשר יהיה במשכן . מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל: בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו' . בקרקע המשכן למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית: איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים . ה"ג לה בסיפרי ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון אין משקין בה סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת קדשים (דף קיז.) ובמגילה (דף ט:) אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש בית המקדש שבירושלים קרי ליה בית עולמים לפי שאין אחר קדושתו היתר במקום אחר ושוב לא שרתה שכינה במקום אחר:

מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה . וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא עסקינן שקדש ממנו כבר יש לומר אפי' אם קידש בהן שיצק מן הדדין שבו לא היתה מלאכה גבי נטילה דתנן בפ"ק דידים (מ"ג) עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין ואפ"ה קתני (שם מ"ה) מים שנחתום מטבל בהן את הגלוסקין פסולין ושהוא מדיח בהן ידיו כשירין אלמא דלא חשיב מלאכה הדחת ידים אלא הדחת כלים ומי נחתום כדקתני התם: איכא למפרך מה למצורע . הא סוגיא כרב אחא בריה דרבא דאמר בפרק המפלת (נדה דף כג.) לרבי ישמעאל כל ג"ש שאינה מופנה כל עיקר למידין ומשיבין ולפי המסקנא דיליף ליה מבכלי לא תיקשה נמי לרב יהודה דאמר אין למידין כל עיקר: ומה מים שלא נשתנו . תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במסכת מקואות פ"ז (מ"ג) דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימה לרבי מאי שנא דהכא אמר מה מים שלא נשתנו ובפרק ב' דמסכת ע"ז (דף לז:) לא מסיק הכי גבי בישולי עובדי כוכבים ונראה דהכא נמי אסמכתא בעלמא הוא וליכא אלא פסולא דרבנן: נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש מהו . תימה מ"ש דקא מבעיא ליה הכא בנראה וחוזר ונראה והא בפ' לולב הגזול (סוכה דף לג:) קא מבעיא לן ולא אפשיט ועוד מאי שנא מהא דאמר בזבחים פ"ב (דף יח:) בגדי כהונה שהיו מקורעין או מטושטשין ועבד עבודתו פסולה ואפי' הכי אם כיבס טשטוש וגיעול שלהן חזרו להתירן כדמייתי ברייתא פרק המזבח מקדש (שם דף פח.) בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל ופרכינן הא במים מכבסין אמר אביי ה"ק הוגעו למים מכבסין אותן בנתר אלמא דמכבסין אותן ולא אמר דנדחו. מ"ר: והא התם הדרי ומפשטי . פרש"י מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד אשינוי קפיד וקשיא לרבי מתוספתא דנגעים פרק אין מצורע ר' אליעזר אומר עץ ארז ואזוב ושני תולעת שנאמר בתורה שלא נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה פוסלת בהן לר' אליעזר גופיה: