Traité Ohalot - Chapitre 9 - Michna 16

חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרָתָהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְמֵאָה. תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ, אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:

חבית שהיא יושבת. חביות שלהן צרות למעלה לצד פיהן, ולמטה לצד השולים, ורחבות באמצען, וכמין בטן רחב בולט מהן באמצען מבחוץ:

באויר. היינו באויר העולם. לאפוקי תחת האוהל:

קורקורותה. כמו קרקעיתה והן השולים:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל כלים שכנגד הזית טמאים, בין תחתיה בין על גבה בין בתוכה, מידי דהוה אכוורת דלעיל [משנה י״ג] היושבת על שוליה. אבל שבצדדים שלא כנגד הזית טהורים:

והחבית טמאה. לא שתהא החבית עצמה טמאה, דהא הכא בחבית שאינה מקבלת טומאה עסקינן כדמוכח בסיפא, אלא החבית טמאה כלומר אף כלים שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאים, משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורותה, וכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שעל גבה למעלה חוצה לה, מתוך שאינה מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה:

תחת דופנה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:

והחבית טהורה. היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזית. דדופני החבית בולטות באמצע וכשיש כזית תחת הדופן דמי דופנה לכוורת שהיא מוטה על צדה דתוכה טהור, לפי שיש הפסק בין אויר תוכה שכנגד הזית לאויר שחוצה לה כנגד הזית:

בתוכה ותחת דופנה כלומר בפנים בחלל דפנה וקרי לה תחת דופנה, לפי שהדופן הולך וצר לצד פיה ולאפוקי על שוליה המכוון כנגד פיה:

אם יש בדפנות פותח טפח. שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד כנגד פיה של חבית טפח על טפח ברום טפח:

הכל טמא. שהאוהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אוהל, הלכך כנגד פיה טהור:

ואם לאו. דאין שם טפח:

טומאה בוקעת ועולה. ואין טמא אלא כנגד הזית:

במה דברים אמורים בטהורה. בחבית שאינה מקבלת טומאה:

אבל אם היתה טמאה. כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן שהיא מקבלת טומאה. או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה. ואפילו היא טהורה. וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הכל טמא. דאי בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, אע״פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה, מידי דהוי אכלים שבתוכה מאחר שאינה מוקפת צמיד פתיל, דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו. והאי תחתיה היינו תחת שוליה, דלא תני תחת דופנה מבחוץ. ונטמאת החבית עצמה, וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל כלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה, דאע״ג דקיימא לן דאין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורים, מאחר דחבית עצמה טמאה. וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כאילו הוא מלא טומאה, ואפילו טומאה על גבה. והשתא כל הני אין דינם שוה, דאם החבית מקבלת טומאה, מה שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. והמאהיל על גבה, כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה, המאהיל על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. ואין לתמוה, כפויה על פיה וטומאה על גבה תציל מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפים צמיד פתיל, דשאני הכא דליכא מירוח:

תחת דפנה כו' והחבית טהורה. פי' הר"ב היינו מה שבתוך החבית כו'. דמי דופנה לכוורת כו'. ולדעת הרמב"ם בכוורת שכתבתי דמה שבתוכה כנגד הטומאה נמי טמא. ה"נ דכוותה. אבל הוא מפרש תחת דפנה תחת עובי דפנה גם לו שיטה אחרת בכילה מתני'. ואין להאריך:

[*פותח טפח. עיין מ"ש במשנה ז פ"ג]:

במה דברים אמורים בטהורה. פי' הר"ב בחבית שאינה מקבלת טומאה. כי ההוא דתנן בפ"ב דכלים [משנה ג] הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטין וחבית דפונה בשולי המחץ א"נ בסתם חבית דלא הוסקה כו'. הר"ש:

אבל אם היתה טמאה. כתב הר"ב דאין כלי מציל אפי' על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים. [*כדלעיל פ"ה מ"ה]. ועיין בפ' דלקמן משנה ו [בפי' הר"ב]:

או גבוהה מן הארץ טפח. פי' הר"ב ואפי' טומאה על גבה. כדפי' [הר"ב] במ"ב:

או מכוסה. נראה שהר"ב וכן הר"ש. סמכו על מה שפירשו במשנה יג דמכוסה היינובכפישה וכו' וה"נ אע"ג דבחבית שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה [איירי] מ"מ אין לה דין אהל. הואיל ואינה באה במדה. כמ"ש לעיל [מ"א ד"ה כל שהוא] וברפ"ו:

או כפויה על פיה. כתב הר"ב ואין לתמוה דתציל על מה שבתוכה ככלים טהורים וכו'. ואף למ"ש בשם הרמב"ם בפ"ה מ"ו [ד"ה טהור]. דאין צריך מירוח. היינו היכא דיש לו דין אהל משא"כ הכא שאין דין אהל לחבית זו. אע"פ שהיא טהורה. כדפי' לעיל:

*)תחתיה. פי' תחת שוליה דלא קתני תחת דופנה מבחוץ. מהר"ם:

הכל טמא. כתב הר"ב מטעם חיבורין. וכ"כ הר"ש [*ותמיהני שפירש כבר דאין כלי מציל כו'. א"כ למאי צריכא לטעמא דבחיבורין. ומהר"ם מפרש דחבית עצמה טמאה דכיון דהטומאה עולה למעלה מפיה ואין הפסק כו'. וכמ"ש בשמו לעיל. במ"י והיינו נמי כדכתב הר"ב מידי דהוה אכלים שבתוכה. וכ"כ בהדיא בפט"ו מ"ג. ומסיק נמי הא טעמא דבחיבורין. וקשיא מה שהקשיתי. ותו דמתוך כך מסיים] ודוקא כלים שבתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעת בה. ומשום דיקרב בדיקרב [ועיין ברפט"ז מ"ש בדבור על האדם כו'] אבל כלים שלא כנגד הטומאה שאין נוגעין בגופה של חבית. אלא נוגעים בכלים שנוגעין בה טהורים. ומכאן אני מיישב [הא דאיתא] פ"ק דפסחים [דף יז ע"א] התם רביעי. הכא שלישי. דאוכל הנוגע באוכל הנוגע במת. הוי ראשון. כמו אוכל הנוגע במת. ולא יקשה לפירש"י דהתם וע"ש [בתוס' ד"ה רביעי]. ע"כ. [*וקשיא לי אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה. וכן לעיל משנה י. לא חילק בין כלים לכלים. ואף לא במשנה יג]: