Traité Nidda - Chapitre 10 - Michna 7

Traité Nidda - Chapitre 10 - Michna 7

וּמוֹדִים שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּמַּעֲשֵׂר, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרְאָה לָהּ שֵׁם. וְאִם נָפַל מֵרֻקָּהּ וּמִדַּם טָהֳרָהּ עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁהוּא טָהוֹר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרִיכָה טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה בָּאֲחֲרוֹנָה:

Commentaires de Bartenoura sur Nidda - Chapitre 10 - Michna 7

ומודים שאוכלת במעשר. כדין טבול יום, דטבל ועלה אוכל במעשר:

וקוצה לה חלה. ואינה קוראה לה שם ומניחתה בכלי. ואע״פ שהיא נוגעת בחולין הטבולין לחלה, לאו כחלה דמי, ואין שני פוסל בהן:

ומקפת. מקרבת הכלי שהניחה בו החלה אצל העיסה. לפי שמצוה לתרום מן המוקף, מן הקרוב לדבר שהוא תורם עליו:

ואם נפל מרוקה ומדם טהרה. דהוו להו משקין היוצאין מן הטבול יום, וטהורין הן:

צריכה טבילה באחרונה. ליל שמונים צריכה טבילה לאכול בתרומה אם כהנת היא. ואם ישראלית היא, צריכה טבילה לביאת מקדש, מפני שטבולת יום ארוך היא והסיחה דעתה מן התרומה ומן המקדש:

אינה צריכה טבילה באחרונה. וסומכת על הטבילה של סוף שבועים. ודוקא לתרומה ולביאת מקדש. אבל לאכילת קדשים, מודו בית הלל שהיא צריכה טבילה אחרת לסוף שמונים, דקיימא לן האונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש, הלכך, לאחר שהביאה כפרתה, טובלת לקדשים:

Commentaires de Tossefot Yom Tov sur Nidda - Chapitre 10 - Michna 7

הרואה יום י"א. פי' הר"ב שהוא סוף ימי זיבה ואין יום שלאחריו מצטרף עמו. דכתיב או כי תזוב על נדתה סמוך לנדתה מופלג לנדתה יום א' מנין ת"ל או כי תזוב דקרא כתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה. או כי תזוב על נדתה. הרי או כי תזוב מיותר. לרבות מופלג יום א' לתחלת נדתה שימיה שבעה. והפליגה השמיני. וראתה בט' וי' וי"א. ומה מצינו ברביעי שאחר סוף נדה. שראוי לספירת נקיים וראוי לזיבה דהא רבינן ליה *[מקרא דאו כי תזוב] אף אני אביא עד העשירי ועד בכלל שראוים לספירה שאם ראתה ג' ראשונים משכי ז' נקיים עד העשירי שיהו נראין נמי לזיבה באיזה מהן שתראה ג' רצופין ומנין לרבות י"א ת"ל בלא עת נדתה. ואפי' מופלג לימים הרבה. ומרבה אני י"א שראוי לספירת או כי תזוב דמרבינן ליה מרביעי לסוף נדה ומשכי ליה ז' נקיים עד י"א והוא בכלל. ומוציא אני הי"ב שאינו ראוי לספירת או כי תזוב. בבריי' בגמ'. ולעיל ספ"ד, פי' הר"ב די"א יום הל"מ הן. תנאי נינהו הך דהכא ר"ע היא ודלעיל ראב"ע כדאיתא בגמרא דפרקין (דף ע"ג):

וטבלה לערב וכו'. כתב הר"ב דב"ש סברי יום י"א בעי שימור וכל היכא דבעי שימור אינה טובלת אלא ביום כדתנן במשנה ד' פ"ב דמגילה וע"ש:

שמטמאין משכב ומושב. הואיל וכזבה קטנה היא וילפינן לה מדכתיב' (ויקרא ט״ו:כ״ו) כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה ימי לרבות שני ימים כל ימי לרבות אחד וכתב הר"ב ואפי' הבועל דהא מטמאין קתני וילפינן מדכתיב (שם) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. מלמד שמטמאה את בועלה כנדה. ובריש פ"ק דזבים (ד"ה ב"ש) אכתוב דלבועלה תולין. ואם כן קרא אסמכתא בעלמא:

גרגרן. פי' הר"ב ממהר לחטוא כו' ועי' בפירושו. ומה שכתבתי בספ"ז דטהרות:

ומודים ברואה בתוך י"א יום. ואפילו בעשירי אע"ג דאינה ראויה לבוא לידי זיבה גמורה. הרמב"ם. וכרבי יוחנן דאמר הכי בגמרא.

נשלמה מסכת נדה