Traité Makhsirin - Chapitre 5 - Michna 6

הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח, חוּץ לַמַּיִם, בְּכִי יֻתַּן. לְתוֹךְ הַמַּיִם, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְתוֹךְ הַמַּיִם בְּכִי יֻתַּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ עִם הַצּוֹאָה:

החובט על השלח. מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים:

השלח. העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה [בראשית ל״ז] נקרא שלח. תרגום ויפשיטו, ואשלחו:

שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה. מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כר׳ יוסי:

השלח. פי' הר"ב העור כמות שהוא. וזה לשון הרמב"ם העור בצמרו כמו שמפשיטין אותו. ע"כ. והיינו דתנן במשנה ב' פרק ד' דשבת. דטומנין בשלחין. שהוא מחמת הצמר שבהן:

בכי יותן. שכונתו בלי ספק הוצאת המים והוה כמו מרעיד את האילן להסיר ממנו משקין שהוא מכשיר כמו שנקדם (בפרק קמא דמכילתין משנה ג'). אמנם כשנחבטו הוא בתוך המים. אין כוונת יציאת המים מן העור. כיון שהוא שקוע במים. הרמב"ם: