Talmud - Baba Metsia 27b בבא מציעא כ״ז ב׳

לאהדורי גט . שאבד מן השליח המביאו קודם שנתן לה: תקנתא . לקמן בשמעתין מפרש מאי היא: בממונא . דהפקר ב"ד הפקר: תובעין אצטריכא ליה . קרא לתובעין אתא ולמעוטי מידי דאיאוש ואפקריה: כדי נסבה . בלא מקרא אלא אסמכינהו אקרא בעלמא: ת"ש . דאוקמינן לעיל חמור לסימני אוכף אתא: אימא בעדי אוכף . אם יש עדים המכירין בטביעות עין לאוכף שהוא שלו מחזירין לו את החמור: דרשהו . והכי משמע עד דרוש אחיך אותו עד דרשך את אחיך: בעדים . שיבא עדים שהוא שלו: אין מעידין . על אדם שמת להשיא את אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פניו שהוא עם החוטם: דארוך או גוץ . שאין זה סימן שהרבה ארוכין וגוצים יש: כליו . בגדיו: חיישינן . שמא השאילם לאחר ואותו אחר ראו שמת: מסקב . דורוייש"ר בלעז: חיורי או סומקי . אין זה סימן שהרבה כאלה יש: מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו' . שליח המביא גט ואבד הימנו לאחר זמן מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו': בין כליו . כלי תשמישו שבביתו: אפילו לזמן מרובה . אע"ג דתנן (גיטין דף כז.) המביא גט ואבד הימנו מצאו לזמן מרובה פסול הכא כשר: ניחוש לשאלה . שמא השאיל כיסו לאחר והוא קשרו בו: דמסמני . מנחשי ואומר סימן לאדם שמשאיל כיסו שמוכר לו מזלו: דמזייף . שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו לפיכך אינו משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותיו: אין מעידין על השומא . המעידין על האשה להשיאה ואמרו סימן היה בו שומא באבר פלוני: שומא . וורוא"ה בלעז: סימנין דרבנן . וגבי אשת איש דאיסור דאורייתא הוא לא סמכינן עלייהו: בבן גילו . הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד: בסימנין העשויין כו' . אם עשויין להשתנות או אינן עשויין להשתנות אם בחייו היתה שומא שחורה במותו נעשית לבנה או איפוך: מובהק . ואפילו סימנין דרבנן יש לסמוך על זה: היכי מהדרינן . כלומר מה תקנה ראו חכמים בדבר ליכנס בספק להחזיר ממון למי שאינו שלו: אלא ל"ג: וכי אדם עושה . ובניחותא. דמוצא מאי איכפת לן אם מי שאבדה ממנו לא ניחא ליה: אלא . אמר רבא כל אובדי אבידה ניחא להו שתהא דת זו בישראל למיתב סימנין וכל הבא ונותנו יטלנה מאי טעמא מידע ידע דעדים לית ליה פעמים שאין לו עדים עליה ואם יזקיקוהו לעדים לא תבא לעולם לידו ומימר אמר טוב לי שיחזירוה לכל האומר סימניה דלא שכיחא דנימא סימנין דידה אלא אנא דכ"ע לא ידעי כו': אלא הא דתנן כו' . ואמרו להחזיר לו למלוה בלא עדים בסימן זה שאומר שלשה היו ומשלשה לוים ואם מן הלוה נפלו שכבר פרעם מי ניחא ליה בתקנה זו שיתנם המוצאם לכל הבא ונותן סימניהם והלא טוב לו שיהו מונחים ביד המוצאם עולמית דכל זמן שהם בידו ולא יחזירם למלוה הרי הם כשרופים ולא ניחא דליהדר להו בסימנין דלמא מיתרמי דידע מלוה בסימניהן: התם . בסימנין כי האי לא איכפת לן בניחותא דלוה דודאי לאו מיניה נפיל דהנך שטרי אחריני מאי בעו גביה:

ת"ש חמור בסימני אוכף . ברייתא היא: דרשהו אם הוא רמאי מאי לאו בסימנין . וא"ת דבמתני' (לקמן בבא מציעא כח:) דריש מהאי קרא דלא יחזיר אף בסימנין וי"ל דאסמכתא היא כדקתני עלה בברייתא משרבו הרמאים התקינו אבל הכא משמע ליה שהיא דרשה גמורה מדקאמר וכי תעלה על דעתך לומר כו' ועי"ל דבמתני' מיירי בידוע שהוא רמאי לכך צריך עדים אבל הכא מיירי בסתם בני אדם: מצאו . גט קשור בכיס יחזיר המוצא לשליח או לבעל השואלו בסימני הכיס: (וניחוש לשאלה) . וא"ת ולוכח מהכא דסימנין דאורייתא ובפרק בתרא דיבמות (דף קכ. ושם ד"ה מצאו) פריך מהכא דסימנין דאורייתא וי"ל דמצי לאוקמה כגון שאותו שאבדו מצאו ומכיר הכיס בטביעות עין דכיון שבעצמו מצאו נאמן וה"נ הוה מצי למדחי התם: כיס וארנקי משום דמסמני . וא"ת והכתיב לא תנחשו וי"ל בשלהי במה אשה (שבת דף סז.) אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי: ואנא יהיבנא סימנים מובהקין דידה . לא מובהקין ממש קאמר אלא מובהקים מסימני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו ולקמן (בבא מציעא דף כח:) נמי דקאמר לעולם גלימא מכריז ולא אמר סימנין מובהקין התם נמי לאו מובהקים ממש קאמר אלא שלא אמר סימנים טובים שיש בו כי אם כסימנין דסומקי וחיורי: