Talmud - Zevahim 62b

(בראשית כה, ד) בני קטורה בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון פתח ואמר (בראשית כה, א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני אמרי ליה קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה אמר אביי בר הונא אמר רב חמא בר גוריא גזירין שעשה משה אורכן אמה ורוחבן אמה ועוביין כמחק גודש סאה אמר רבי ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף ולאו היינו דתניא (ויקרא א, ח) על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום תנן התם כבש היה לדרומה של מזבח אורך שלשים ושתים על רוחב שש עשרה מנא ה"מ אמר רב הונא אמר קרא (ויקרא א, יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה שיהא ירך בצפון ופניו בדרום אימא ירך בצפון ופניו בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה א"ל אביי אדרבה תריץ ואותיב גברא א"ל (שמות כז, א) רבוע כתיב והא מיבעי ליה דמרבע רבועי מי כתיב מרובע וליטעמיך מי כתיב רבוץ א"ל רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי ותנא מייתי לה מהכא דתניא רבי יהודה אומר (יחזקאל מג, יז) ומעלותיהו פנות קדים כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ואימא שמאל למזרח לא ס"ד דתני רמי בר (יחזקיה) ים שעשה שלמה (דברי הימים ב ד, ד) עומד על שנים עשר (עמודים) בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ההוא מיבעי ליה לגופיה א"כ פונים פונים למה לי שאל רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא את ר' יוסי אומר היה ר"ש בן יוחי אויר יש בין כבש למזבח אמר לו ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר (דברים יב, כז) ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה אמר לו שאני אומר עומד בצד מערכה וזורק א"ל כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוא זורק הוי אומר למערכה דלוקה הוא זורק התם משום דלא אפשר רב פפא אמר כי דם מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו אמר רב יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח מלא נימא משום שנאמר סביב ורבי אבהו אמר רבוע ואיצטריך למכתב סביב ואיצטריך למכתב רבוע דאי כתב רחמנא סביב הוה אמינא דעגיל מעגל כתב רחמנא רבוע ואי כתב רחמנא רבוע הוה אמינא דאריך וקטין כתב רחמנא סביב תנן התם הכבש והמזבח ששים ושתים הני שיתין וארבעה הוו נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב

בני קטורה . בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב: הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון . ולא הוו אמרי מידי: פתח ואמר . כדי שידברו: יוחני . מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם: בני קטורה . אינם יודעין לדבר בהלכה: גזירין . שני גזרי עצים צריך לסדר בראש המזבח המערכה לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא לן בסדר יומא (דף כו:): אמה ארכו ואמה רחבו . כמידת מקום המערכה: באמה גדומה . קצרה שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף: לאו היינו דתניא כו' . ואמה גדומה למה לי אלא אמה מצומצמת: מנהני מילי . שהכבש בדרום: ירך . רגלים ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום: אימא ירך בצפון ופניו בצפון . כאדם היושב זקוף: רמי גברא אאפיה . שיער באדם השוכב ארצה: אדרבה תריץ ואותיב גברא . זקפוהו והשיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת: רבוע כתיב . דרבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב: והאי רבוע מיבעי ליה דמרבע ריבועי . שיהא מרובע ולא עגול: ה"ג רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי . הלכך תרווייהו יליף מינה: ותנא . דברייתא מייתי לה להא דאייתי רב הונא מירך המזבח מייתי תנא מהכא: ומעלותיהו פנות קדים כל פינות שאתה פונה יהו דרך ימין למזרח . האי קרא במזבח כתיב ביחזקאל וקאמר שתמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותו הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום: ופרכינן ואימא דרך שמאל למזרח . נהי דפנות קדים כתיב בקרא אבל דרך ימין לא כתיב ביה העמידהו בצפון וכשתגיע לראש המזבח פנה אל קרן מזרחית צפונית ודרך שמאל: לא ס"ד . שיהו פונים לשמאל אלא דרך ימין: לא יהו אלא דרך ימין . כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך: למזרח . מהאי קרא לא נפקא לן ומהכא נפקא לן דרך ימין ומקרא דלעיל דכתיב קדים שמעינן למזרח דלא תימא דרך ימין למערב ויהא כבש בצפון: מיבעיא ליה לגופיה . להודיעך מושב הים היאך ומנין לך ללמוד הימנו לפינות המקדש בצורכי עבודה: אויר יש בין כבש למזבח . שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתיים: ה"ג אמר לו ואתה אי אתה אומר כן: מה דם . עולה שעומד בארץ וזורק מן הכלי כדכתיב וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הוא צריך זריקה שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר למערכה: אמר לו שאני אומר זורק עומד בצד המערכה . בראש המזבח וזורק ולהכי אתא קרא: אמר לו כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק כו' . כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דעל כרחו הוא זורקו שהרי אין יכול לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא דע"כ כי אתא קרא לאשמועינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח: רב פפא אמר . לא מצית אמרת דהיקש לאשמועינן אתא דעומד בצד המערכה וזורק דהפסקה אויר רצפה בעינן כי דם: מה דם אויר קרקע . הרצפה מפסיק בינו למזבח אף בשר כו': שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש כו' . אותו שפונין בו לסובב יצא במזרחו של כבש לימין ויוצא ומתחיל בשפולו של כבש ונמשך ועולה באלכסון עד שמגיע לסובב והפונה ליסוד יוצא למערבו להוליך בו שירים של חטאת שיורד מן המזבח פונה לשמאלו ליסוד דרומי ומתחיל לצאת בשיפולו של כבש רחוק מן המזבח כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד: משום שנאמר סביב . שיהא היקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין היקף אפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו: רבי אבהו אמר רבוע . ואי מחוברין לא הוי בנינו מרובע: ואיצטריך למיכתב סביב ואיצטריך למיכתב רבוע . ואף על גב דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא שלא יהא בנין אחר מחובר לו: דעגיל מעגל . ולא יהא לו זויות: דאריך וקטין . ארכו יותר על רחבו וזויות יהא לו: כתב רחמנא סביב . שיהו כל סביביו שוין: שיתין וארבע הוו . דהא תנן לעיל אורך הכבש ל"ב אמה וכן המזבח: ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד והסובב . ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות:

באמה גדומה . חסירה ובערוך פירש גרומה ברי"ש כמו נותן לו את גירומיו (ב"ב פח:) ורב יוסף פריך ממתניתא שלא יהו. עינים יוצאים: אויר קרקע מפסיקו . קרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ובלאו קרא היה צריך אויר משום שנאמר סביב כדבסמוך אלא דסגי במשהו אבל הכא בעינן אויר גדול וניכר שהוא לצורך אויר: דאריך וקטין . והא דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב למצוה והאי קרא לעכב ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא: שיתין וד' הוו . היינו כלוי דאמר לעיל (זבחים דף נד.) בדמים ונקיט כוותיה משום תרגום דידן דמתרגמינן באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דלא הוה ליה יסוד בבנין הוה ליה מזבח מן הצפון ולדרום ל"א וכבש ל"ב הרי ס"ג ה"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה: