Talmud - Zevahim 102b זבחים ק״ב ב׳

(אימא כי טמא כו':) [הרי] טמא בקרבנות ציבור . אמרן לעיל בריש פירקין (זבחים דף צט:) דאין חולק: קטן אינו חולק . דכתיב איש כאחיו ודרשינן ליה במנחות (דף עג.) ובקדושין (דף נג.) איש חולק אפילו בעל מום ואין קטן חולק אפילו תם: הא לא קתני . הא ראוי לאכילה חולק דדייקת לא קתני דתיקשי לך קטן לא תדוק מיניה הכי דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דכל שאינו ראוי אינו חולק ולאו דיוקא תני: כדאמרינן מעיקרא . ראוי לעבודה: הא לא קתני . הא ראוי לעבודה חולק דקא דייקת וקשיא לך עלה טמא בקרבנות ציבור לא קתני לה מתניתין ואת לא תיתי מדיוקא דלאשמועינן היא גופה אתאי מתני' ולאו לדיוקא דילה: דאפילו הקטר חלבים נמי בעי . שיהא ראוי להקטיר ות"ק סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה (ויקרא ז) ולא כתיב מקטיר חלבים והכא דכתיב את החלב לא לראוי אתא אלא למודה בעבודות כדדריש ליה בשחיטת חולין (דף קלב:) רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אינו חולק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים אין לי אלא זריקה מנין לרבות הקטר חלבים ת"ל ואת החלב מנין לרבות שאר כל עבודות ת"ל מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אינו חולק בכהונה: בעי רב אשי . אליבא דאבא שאול: דנתה . יכול אתה לדון: בא טבול יום ואמר . לחבירו טהור של בית אב שלו: תן לי . בחלק מן המנחה של ישראל ואוכל לערב: א"ל . טהור לטבול יום כלומר כן יש לו להשיבו: ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך . דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו בפרק הגוזל בב"ק (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ומנין שעבודתה ועורה שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו: דחיתיך מחטאת ישראל . דטבול יום אינו חולק בה דכתיב (ויקרא ו) הכהן המחטא אותה יאכלנה ואוקימנא לעיל (זבחים דף צט.) יחלקנה: מקום שהורע כחך במנחתך . שאם התנדבת מנחה והקרבת אפילו אתה טהור אי אתה אוכלה כדכתיב כל מנחת כהן כליל וגו' (ויקרא ו): אינו דין שאדיחך . כל זמן שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב ממנחת ישראל: כך יפה כחך . בחטאתך: שכשם שהורע כחי . במנחתי כך הורע כחך במנחתך: לכהן המקריב אותה לו תהיה . במנחה כתיב: ומה במקום כו' . טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא יחלוק עמו: תן לי מחזה ושוק . חלק כמוך ואוכל לערב: שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי . אף כשאני טהור שאיני רשאי להאכילה להם: יצא טבול יום . בפחי נפש: קוליו וחומריו . שהיה דורש להנאתו ואומר למה דחיתני כו': אונן מימינו כו' . שאף הם נדחים מן המקראות הללו שאינן ראויין לעבודה: פריך רב אחאי ולימא . וליתני ר' אלעזר בר' שמעון בהאי דינא: תן לי מבכור ואוכל . לערב אמר לו טהור מה אם במקום כו': את דמם תזרוק . בבכור כתיב בא זרוק ואכול ואע"ג דאין בכור נאכל במחלוקת שאינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה כתרומה וכפדיון הבכור מיהו תיפוק לן מינה דלא יתנו בכור אלא למי שראוי לעבודה באותה שעה: והיכי עביד הכי . רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר האי דינא בבית הכסא: לאונסו . שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו ודוגמתו שמעתי בקדושין (דף לג.):

הרי טמא בקרבנות ציבור דראוי לעבודה ואינו חולק . תימה דפריך מטמא בקרבנות ציבור שהיא בעיא לעיל והוה מצי למיפרך מכהן גדול אונן וראוי לעבודה דאינו חולק דפשיטא לן לעיל בריש פירקין כדתניא בהדיא: מה אם דחיתני מחטאת שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי . תימה אמאי לא קאמר כדקאמר לעיל ומה אם דחיתני מחטאת שכשם שיפה כחי כך יפה כחך תדיחני מחזה ושוק שכשם שהורע כחי כך הורע כחך: פריך רב אחאי . בכל מקום לשונו משונה כדאשכחן בריש כתובות (דף ב:) פשיט רב אחאי ומתוך כך היה אומר רבינו שמואל דהוא רב אחאי שעשה השאלתות שהיה מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי דהוסיף הוראה וכתבו אחרי כן דבריו בסוף הש"ס ומיהו בההיא דכתובות אשכח רב אשי דמיירי בתריה: