Talmud - Houllin 105b חולין ק״ה ב׳

סולדת . נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים: איכא דמתני לה אסיפא . לא שנו דאחרונים בחמין לא: מכלל כו' . דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים: שמלח סדומית יש . ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן: ומשתכחא כי קורטא בכורא . אינה מצויה אלא קורט בכור: כל מילחא . מדד מלח כמו (שמות טז) וימודו בעומר וכלו בעומרא: מאי . צריך ליטול אחריו או לא: משום זוהמא . שריחן מסריח ונראות מאוסות: למישתי . כשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו: דבר קלקלה . שמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק: רוח צרדא . אשטורדישו"ן: חוץ לארבע אמות . שמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן: דכנשי נשווראה . שמכבדין פירורי אוכלין מן הבית: מנקירותא . לנקר הבית נקיון: מהדר אבתריה שרא דעניותא . שר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות: איבלי . על עשבים שבאפר: נפל לידאי . שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך: שמעיה . ההוא גברא לההוא שרא: דקאמר ווי דאפקיה מביתיה . הוציאני זה ממקום מנוחתי: אופיא . אשקומ"א: לכרסם . רירין הבאין מן החוטם: מדחיה . בידו לצדדין: לישקעיה שקועי . בתוך המשקה עד שיכלה מאליו: לכרסם דחמרא . שבא לו מחמת אופיא דחמרא: שכרא . רפואתו לשתות שכר: לכרסם דשכרא . שבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא: בתר עניא . זה שלא היה לו אלא מים לשתות: מכישא דאסר גינאה . שאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו: כרעבתנותא . שאין יכול להמתין עד שיתירנו: לכשפים . הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו: מטרוניתא . נכרית: אותבן בהדייכו . הושיבוני עמכם בספינה: אמרה מילתא . לחש של מכשפות: אסרתה לארבא . שלא זזה ממקומה: אמרי אינהו מילתא . אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא: מאי איעבד לכו . שאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן: דלא מקנח לכו בחספא . אין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם: מרזיבא . צינור המקלח מים מן הגג: שופכין . שמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור: שקולאי . נושאי משאות בשכר: פקעה . ששברה המזיק: שמתיה . למזיק: דאותביה באונאי . הושיבוה באזני שהייתי ישן שם: דצייר וחתים . כלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות: דשדו מיא . השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ: משום ציבתא . קסמין וקשין שעל פני המים: מים רעים . פעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן: דהוה בי רב פפא . שהיה משמשו: עד דחלפי מים הרעים . ששתו המזיקין מהן:

לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל . אומר רבינו שמואל דמיירי בשניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה אבל לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילת ידים אסור לאכול עד סעודה אחרת כדאמר לעיל אכל בשר אסור לאכול גבינה ואין נראה לר"ת דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה כדאמר לעיל כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום ופריך והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' ועוד בין תבשיל לתבשיל בשניהם של בשר או של גבינה למה יש לו ליטול כלל ומפרש ר"ת דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל דבשר לתבשיל של גבינה דכיון דאין הבשר והגבינה בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול ידיו בינתיים ואינו אלא רשות אבל בין תבשיל דבשר לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן פירוש זה אף לדברי האוסרין לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי' בנטילה וקינוח: