Traité Taanit - Chapitre 1 - Michna 2

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:

אין שואלין את הגשמים. היינו אין מזכירין את הגשמים:

אלא סמור לגשמים. דהיינו יום ח׳ של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג׳ במרחשון או בז׳ בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:

האחרון. המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:

והראשון. המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו״ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר״י:

אין שואלין כו'. פי' הר"ב היינו אין מזכירין כו'. וסתמא כרבי יהושע. וא"כ רבי יהודה אתא ופליג. וכדמשמע מלישנא דר"י אומר ובגמרא נמי מוכח דרבי יהושע ור' יהודה לא אמרו דבר אחד דאמרינן רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו של לולב שאין מברכין עליו עוד ולא אמרינן וכרבי יהודה. ותו בגמ' לעיל דף ג' ע"א איתא בהדיא דר"י דאמר האחרון מזכיר לא אתא כרבי יהושע דאמר מיו"ט האחרון הוא מזכיר. וקשיא ר"ב אדר"ב דבמתניתין דלעיל פי' דהלכה כרבי יהושע. וכאן מפרש דהלכה כרבי יהודה. ואפשר דלעיל לא פסק כרבי יהושע אלא לגבי ר"א. והרמב"ם נמי כתב הלכה בתרווייהו ומפרש למשנתינו סמוך לגשמים היא תפלת מוסף כו' כמו שביאר רבי יהודה. ואע"פ שהלשון ר"י אומר לא קשיא דטובא אשכחן דכוותיה ולא פליג כמ"ש במשנה ה' פ"ג דבכורים מ"מ בגמרא איתא בהדיא דמוקים להך רישא כרבי יהושע. ודר' יהושע ורבי יהודה לא אמרו דבר אחד:

העובר לפני התיבה כו'. משום שאין מזכיר אלא עד שיכריז הש"צ להכי תני העובר כו'. וכן מזכיר בלשון יחיד. כ"כ הרא"ש. וכתב הר"ן דבפסח דלא תלי בש"צ ה"ל למתני במוסף [זוכרין] אלא איידי וכו'. א"נ דתלי נמי בש"ץ להכריז הטל. ומיהו לשון מזכירין דלעיל השנוי בלשון רבים כבר מיושב במה שכתבתי שם ותדע דהא תו בכולה מתניתין דלעיל תני נמי בלשון יחיד:

האחרון מזכיר. פי' הר"ב המתפלל מוסף שמנהגם היה שהעובר לפני התיבה בתפלת מוסף אינו אותו שעבר בשחרית. כמ"ש ב"י סמן קי"ד וכבר כתבתי כן בשם הר"ן במשנה ז' פ"ד דר"ה. וקצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם השני והכא קרי ליה האחרון. וכתבו התוס' והרא"ש ובירושלמי קאמר אמאי איני מזכיר מאורתא פירוש בתפלת ערבית. ומשני דלית תמן כל עמא ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהא אגודות אגודות. ולדכרו בצפרא פירוש ובתפלת שחרית. ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מדאורתא. ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:

הראשון אינו מזכיר. פירש הר"ב אינו מזכיר גשם אלא על. וכ"כ הרמב"ם. אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שהזכיר הטור בסימן קי"ד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:

האחרון אינו מזכיר. ירושלמי מ"ט דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ויזכיר מבערב וכו' כדלעיל:

עד שיעבור הפסח. אפשר לי לומר שסובר דכיון שאין מתחילין להזכיר. אלא ביו"ט אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח. ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח כמו במשנה דלקמן ואין כל כך עוברי דרכים בחג הפסח שהגשמים יפסיקום ואע"ג דבהתחלה מתחיל ביו"ט האחרון מיהת שאני התחלה דאי לאו דבימי הסוכות סימן קללה לגשמים היה להתחיל מיו"ט הראשון ולפי' מתחיל ככלות ימי הסוכה:

שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ותנאי דפליגי ס"ל דאין למדין מהא דניבא יואל לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם הנביא שאע"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו וירד להם גשם וגו' בראשון: