Traité Eirouvin - Chapitre 9 - Michna 2

גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, הַגָּדוֹל מֻתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית:

הגדול מותר. להוציא לו כלי בית שלמטה, ואין בני הקטן אוסרין עליו. דלגבי גדול הך פרצה פתחא היא ושרי באותן גפופים העודפים מעט מכאן ומעט מכאן, כמעקה שסביב הגגות וחשיבא סתימה. וכגון שאין הפרצה יותר מעשר. אבל קטן אסור להוציא לו כלי הבית דבני גדול אסרי עליה שהרי נפרץ לו במלואו:

הגדולה מותרת. בשביל הגפופין שנשארו לה מכאן ומכאן הוי הך פרצה כפתח:

והקטנה אסורה. שהרי נפרצה במלואה. ודוקא כשנפרצה קודם השבת אבל אם נפרצה בשבת אפילו הקטנה מותרת, שכיון שהותרה למקצת שבת קודם שנפרצה הותרה לכולה שבת:

חצר שנפרצה לרה״ר. שנפל הכותל הפונה לרה״ר במלואו או ביותר מעשר:

חייב. דכרה״ר היא:

פטור. אבל אסור, דלאו רה״ר היא אלא כרמלית. והל׳ כחכמים:

גג גדול כו'. פי' הרמב"ם כשיש כותל מקיף בגגות. וכן נראה דברי הר"ב. [*אלא שלא פי' בהדיא לפי שאין צריך להיות כותלים ממש. אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ומיהו דוקא כשאין הגג בולט מהכותל דמינכרא מחיצתא] וכדרב בגמ'. ולדידיה מפרש בגמ'. דלהכי תנא גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצתא אף גג מינכרא מחיצתא. דאי לא. לא אמרינן גוד אסיק. וגדול נמי אסור:

הגדול מותר. פי' הר"ב להוציא לו כלי בית שלמטה. דאילו כלים ששבתו [*בתוכן] מותרין בשתיהן. כדקי"ל לר"ש. ומ"ש הר"ב ושרי באותן גפופין. כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:

הגדולה מותרת. אם עירבה לעצמה רש"י. ועיין במשנה דלקמן:

והקטנה אסורה. כתב הר"ב דאם נפרצה בשבת כו'. טעמא מפורש במשנה דלקמן:

חצר שנפרצה לרה"ר. אפילו בשבת. טור סי' שע"ד ועיין במשנה דלקמן:

וחכ"א מתוכה לרה"ר. וכתב רש"י וה"ה נמי מתוכה לרה"י. וקשיא אמאי לא קאמרי מתוכה לרה"י דמכדי לאפלוגי. אדר"א קאתי הל"ל בלישני'. ולמסקנא דגמרא ניחא דמסקינן דבתוכה כ"ע לא פליגי דכרמלית היא. כי פליגי במקום מחיצה. דר"א סבר צדי רה"ר כרה"ר ומקום מחיצה זו צדי רה"ר היא ורבנן סברי דצדי רה"ר לאו כרה"ר. ור"א דקאמר מתוכה לאו דוקא אלא מתוך מקום מחיצתה קאמר. ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקיט איהו נמי מתוכה. ורבנן ה"ק מי לא קא מודית לן היכא דטלטל מתוכה לרה"ר דפטור דכרמלית היא צדי נמי ל"ש. ור"א התם לא קדרסי לה רבים והכא דרסי לה רבים והשתא רבנן אמרו לר"א מתוכה לרה"ר קא מודית ומשום הכי קאמר ר"א נמי מתוכה והוא לא יכול לומר מתוכה לרה"ר חייב דלדידיה מתוכה מתוך מקום מחיצתה והוא רה"ר לדידיה. ומסדר המשנה הקדים דברי ר"א לחכמים שכך דרכו לשנות דברי חכמים באחרונה ועי' משנה ג' פ"ז דיומא ופ"ד דביצה מ"ו: