Traité Eirouvin - Chapitre 1 - Michna 2

הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְחָיַיִן. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהוּא אוֹ בְלֶחִי אוֹ בְקוֹרָה. עַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחֱלָקוּ:

הכשר מבוי. הכנתו והזמנתו של מבוי לטלטל בתוכו ע״י שתופי מבואות:

ב״ש אומרים לחי וקורה. שניהן צריך דסבירא להו מן התורה ד׳ מחיצות שלימות בעינן ואתאי הלכה למשה מסיני ואוקימתא לרביעית אלחי וקורה:

ובה״א או לחי או קורה. דמן התורה ג׳ מחיצות [שלימות] בעינן ותו לא ואתאי הלכה למשה מסיני להוסיף הרביעית, או בלחי משהו או בקורה להיכר מחיצה. ומבוי דאיירי ביה הכא הוא מבוי סתום מג׳ רוחותיו ורוח רביעית פתוחה לרה״ר, וארכו יותר על רחבו, דאי ארכו כרחבו הוי כחצר שנפרצה הפתוחה לרה״ר, וצריך פס ארבעה ומשהו או שני פסין של כל שהן. וכן חצר שנפרצה לרה״ר וארכה יותר על רחבה נדונה כמבוי ונתרת בלחי או קורה. ומבוי שהוכשר בלחי חלוק ממבוי שהוכשר בקורה, דאילו מבוי שהוכשר בלחי הוי כאילו יש לו ארבע מחיצות והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב, ומבוי שהוכשר בקורה אף על פי שמותר לטלטל בתוכו על ידי שתוף לא הוי כרשות היחיד גמורה והזורק מרשות הרבים לתוכו פטור, דקיי״ל קורה משום הכירא, ולחי משום מחיצה:

רבי אליעזר אומר לחיים. כב״ש ס״ל ובעי לחי מכאן ומכאן. ואין הלכה כר״א:

אמר תלמיד אחד. הוא רבי מאיר:

שהוא פחות מארבע אמות. רוחב פתחו:

אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו. ות״ק נמי הכי קאמר דלא מפליג בין רחב לקצר. ומפרש תלמודא דאיכא בינייהו מבוי שיש ברוחב פתחו פחות מד׳ טפחים, דחד מינייהו סבר אין צריך לא לחי ולא קורה, ואידך סבר צריך לחי או קורה, ולא הוברר מתוך דבריהם הי מינייהו סבר צריך והי מינייהו סבר א״צ:

הכשר. פירש הר"ב הכנתו והזמנתו וחברו במשנה ב' פ"ק דב"ק:

ובית הלל אומרים או לחי או קורה. פי' הר"ב דאתאי הל"מ כו' ולעיל פי' דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה אע"פ שמקובל מסיני והוא דבר תורה להעניש עליו במיתה ועונשים מקרי ד"ס כמ"ש הכ"מ בתחלת הלכות אישות והביא ראיה לדבריו. [*ומהם במשנה ג' בפרק בתרא דסנהדרין]. וכן בכל מקום אא"כ שאמרו ז"ל בפי' דאורייתא הוא כ"כ הרמב"ם בספר המצות שלו שורש ב' וכן ראיתי שהשיב בתשובה. [*ועוד כתב כן בפי' משנה י"ב פרק י"ז דכלים וכתבתיו במשנה ג' פ"ז דאהלות]. ועיין משנה ד' פ"ד דתענית. [*ובפרקין דף ד'] ובפ"ק דסוכה הוא דאמרינן שיעורין חציצין ומחיצין הל"מ וקאי מחיצין אשיעור גובה מחיצה שתהיה עשרה והיינו לרבי יהודה דמשנה ו' פרק י"ז דכלים אבל לר"מ שם דהלכה כמותו מוקי התם לגוד ולבוד ודופן עקומה וכן הזכיר הרמב"ם הל"מ לענין גוד ולבוד דמשנה ט' וי' דפירקין בפ' ט"ז מה"ש. אבל לענין מנין המחיצות הזכיר מד"ס בפי"ז כמ"ש לעיל ועיין ספ"ט דעת שלישית דמדאורייתא בב' מחיצות הוי רה"י:

[*לא נחלקו ב"ש וב"ה כו'. אמר ר"ע על זה ועל זה נחלקו. וכתבו התוספות בריש ד' י"ג אדרבי עקיבא דלא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דכיון דת"ק אמר לא נחלקו בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו ע"כ ותמהני דא"כ תהדר הקושיא על הת"ק טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וצריך לעיין]: