Traité Tamid - Chapitre 5 - Michna 3

מְסָרוּם לַחַזָּנִים, הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבָד. וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים:

מסרום לחזנים. אותם כהנים שהכינו עצמם ולא זכו בפייס והיו לבושים בגדי כהונה, היו מוסרים אותם לחזנים, דהיינו השמשין העוסקים בצרכי המקדש, כדי שיפשיטום בגדי הקודש שעליהם:

ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד. ולובשים בגדי חול ואח״כ מפשיטים המכנסים ומניחים כל בגדי כהונה ויוצאים:

וכתוב עליהם תשמישי הכלים. החלונות שבהן מכנסים כתוב עליהן מכנסים, ואת שבהן כתונת כתוב עליהן כתונת, וכן מצנפת ואבנט. וסדר לבישת הבגדים, המכנסים תחלה לכל שאר בגדים של קודש, דכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) ומכנסי בד ילבש על בשרו, שלא יהא דבר קודם למכנסים, ואח״כ הכתונת, ואח״כ חוגר באבנט, ואח״כ צונף במצנפת:

לחזנים. פי' הר"ב דהיינו שמשים. ועמ"ש ברפ"ז דיומא:

[*היו מפשיטין כו'. עיין רפ"ה דשקלים ובמשנה ד' פ"ק דמדות:

וחלונות. פירשתי במסכת מעילה רפ"ו].

תשמישי הכלים. כתב הר"ב וסדר כו' וצונף במצנפת. והכי חשיב במשנה דספ"ז דיומא מצנפת בבגדי כ"ה אע"פ שבתורה נקרא מגבעת. ועיין בפירש"י שבחומש דהכל חדא. ובתוס' פ"ב דיומא דף כ"ה דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד: