Traité Middot - Chapitre 1 - Michna 3

Traité Middot - Chapitre 1 - Michna 3

חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לְהַר הַבַּיִת. שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם, מְשַׁמְּשִׁין כְּנִיסָה וִיצִיאָה. קִיפוֹנוֹס מִן הַמַּעֲרָב, מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה. טָדִי מִן הַצָּפוֹן, לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם. שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה, שֶׁבּוֹ כֹהֵן גָּדוֹל הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ יוֹצְאִים לְהַר הַמִּשְׁחָה:

Commentaires de Bartenoura sur Middot - Chapitre 1 - Michna 3

משמשין כניסה ויציאה. שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית:

קיפונוס מן המערב. שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו:

עליו שושן הבירה צורה. כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח:

כהן גדול השורף את הפרה. מתניתין ר׳ מאיר היא דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא בכהן גדול. ואינה הלכה:

וכל מסעדיה. כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה:

להר המשחה. להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה:

Commentaires de Tossefot Yom Tov sur Middot - Chapitre 1 - Michna 3

שני שערי חולדה מן הדרום. נכנס בדרום מהטעם שיתבאר ר"פ דלקמן. ושמם זה יתכן לומר שעל שם חולדה הנביאה נקראו כן. ואפשר שז"ש מלכים ב' כ"ג והיא יושבת בירושלים במשנה. היינו בתוך שער זה שהוא משנה ששנים הם ברוח זו. משא"כ ברוחות האחרות. ואע"פ שנאמר בירושלים ואלו הן בהר הבית ירושלים כולל הכל. ומה שהיו בכאן שני שערים לפי שרוב תשמיש הר הבית בדרום כדתנן בר"פ דלקמן. נ"ל:

קיפונוס. לא ידעתי לו טעם. ובשלטי הגבורים פ"ג חשב שהוא לשון יון. וענינו עבודת הגן שאפשר שהיה שם גן של ורדים מחוץ להר הבית [*וכאותה ששנינו בפ"ב דמעשרות מ"ה] ובפ' פ"ז הזכיר לשון רש"י על כפת הירדן שבפטום הקטורת. שכתב רש"י גנת ורדין היתה בירושלים נקרא הורד ההוא כפה כו'. אע"פ שבפי' כפה אינו מודה לו לרש"י אין כאן מקומו. והא דהולך לו מדרום למערב. ואינו מקיף דרך ימין. בחושבנא בעלמא לית לן בה. כמ"ש משמא דגמ' בפ"ג דתמיד מ"ג:

טדי. בדל"ת כ"כ הרר"ש. וגם בערוך הביאו בערך טדי בדל"ת ולא פי' כלום [*והרד"ק בפי' יחזקאל סי' מ'. כתב שהוא שם אדם. ואשתמטתיה] פסקי התוס' שכתבו וז"ל טדי. פי' הצנע כמו בטעמים יטידוך [*היינו בפיוט שחרית דיו"כ המתחיל כי אדוקי וכו'] שידברו בצניעותיך א"נ לשון פיוט. כמו הני טיידי ופיוטי רגילי בהו קמי ריש גלותא. ע"כ. ולפי' הראשון ניחא שנקרא כן לפי שלא היה משמש כלום. ואף לראב"י בסוף פרקין שבעל קרי היה יוצא בו היה ג"כ לצניעות שלא ירגישו בו כי שם אין עוברים ושבים. אבל לפי' השני לא ידעתי למה נקרא כן [*ואולי שהפייטנים באותו שער היתה להם לשכה שבה מלמדים ללוים נגוני המזמורים. כי יש לכל מזמור ניגון מיוחד. והראב"ע מפרש כן לכל התחלת מזמור כמו למנצח על מחלת שהוא על ניגון הפיוט המתחיל מחלת. וכן על השמינית. וכל כיוצא בהם. נמצא שצריך לימוד לכל מזמור כפי הניגון שמיוחד עליו. והנה זכיתי מהשי"ת לקנות ספר הראב"יה. ובסופו כתוב סדר בנין בית שני. ונכתב שם טרי בריש וכתב שער טרי שני אבנים זקופות כזה ח ולכך נקרא טרי פי' מוצב. עכ"ל. ולא הבינותי לפירושו זה. ועוד עמ"ש במ"ב פרק דלקמן]:

לא היה משמש כלום. אלא בעל קרי היה יוצא לראב"י כדמפרש בשלהי פרקין. הרר"ש. ועיין בפ' דלקמן מ"ב:

שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה. עיין בפי' הר"ב במ"ט פי"ז דכלים:

כהן גדול השורף את הפרה. כתב הר"ב מתני' ר"מ היא וכו' וכ"כ הרמב"ם. אבל במ"ח פ"ג דפרה דתנן נמי כ"ג פי' הר"ב שלפעמים נעשה בכ"ג מש"ה תני ליה אע"פ שכשרה אף בכהן הדיוט. והרמב"ם פי' שם שבתמידית היתה נעשית בכ"ג אע"פ שכשרה בכ"ה. ועמ"ש שם: