Traité Menahot - Chapitre 10 - Michna 9

קוֹצְרִין מִפְּנֵי הַנְּטִיעוֹת, מִפְּנֵי בֵית הָאֵבֶל, מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת, אֲבָל מַנִּיחָן צְבָתִים. מִצְוַת הָעֹמֶר לָבֹא מִן הַקָּמָה. לֹא מָצָא, יָבִיא מִן הָעֳמָרִים. מִצְוָתוֹ לָבֹא מִן הַלַּח. לֹא מָצָא, יָבִיא מִן הַיָּבֵשׁ. מִצְוָתוֹ לִקְצֹר בַּלַּיְלָה. נִקְצַר בַּיּוֹם, כָּשֵׁר. וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:

קוצרים קודם לעומר: מפני הנטיעות. שלא יפסידו. לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר, כדאמרינן בפרק כל הקרבנות, אין מביאין לא משדה בית השלחים ולא משדה אילן, ולעיל אמרינן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. פירוש אחר, מפני הנטיעות משום כלאים. לפי שפעמים אדם זורע תבואה ואין שם נטיעות, ולאחר זמן עולות שם נטיעות ביניהן מאליהן, וצריך לקצור הזרעים משום כלאים:

ומפני בית האבל. שאין להם מקום פנוי לישב לברך ברכת רחבה שאומרים בבית האבל:

ומפני בית המדרש. שאין מקום לתלמידים לישב. וטעמא דכל הני, משום דקציר מצוה נינהו, והכתוב אומר ראשית קצירכם, שיהיה העומר ראשית לקצירכם של רשות ולא ראשית לקציר של מצוה:

כריכות. אלומות קשורות:

צבתים. אגודות בלא קישור. פירוש אחר, כייכות אלומות גדולות, צבתים אגודות קטנות:

מז הקמה. שיהא קוצר לשמו:

לא מצא. שכבר נקצר הכל:

מן הלח. דכתיב כרמל, רך ומל:

לקצור בלילה. כדילפינן בריש פרקין, מדכתיב (דברים ט״ז:ט׳) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, משעה שאתה מונה אתה קוצר, והספירה צריכה להיות בלילה דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) שבע שבתות תמימות:

קוצרים מפני הנטיעות. בפי' אחר שכתב הר"ב מפני הנטיעות משום כלאים. כתב רש"י ולהכי נקט נטיעות משום אורחא דמלתא פעמים שאדם זורע כו':

מפני בית האבל. לשון הר"ב שאין להם מקום פנוי לישב לברך ברכת רחבה. ויראה לפרש בית. כמו שפירש"י וישמע בית פרעה (בראשית מ"ח) כמו בית ישראל בית יהודה. עבדיו ואנשי ביתו. ע"כ. [*וזה שהעתיק הר"ב מפני בית המדרש. כך העתיק רש"י. אבל בכל הנוסחאות ראיתי כגירסת הספר] ומ"ש הר"ב דטעמא דדרשינן קצירכם של רשות כו'. והקשו בתוס' דבמאכיל לבהמה דרשינן קצירכם שיהא שלכם. כמ"ש לעיל. ובפ"ב דפסחים דף כ"ג תירצו די"ל מדלא כתב קציר וה"מ למכתב קצירך. וכתב קצירכם ש"מ תרתי. ע"כ:

כריכות. בפ"א שכתב הר"ב. אלומות גדולות כתבו התוס' וא"א לומר כן כדמוכח בפרק אלו מציאות כמ"ש שם בריש הפ':

אבל מניחן צבתים. מ"ט. דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:

לא מצא יביא מן העמרים. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מתקריב יתירא דכתיב (ויקרא ב׳:י״ד) תקריב מנחת בכוריך א"כ מה ת"ל (שם) אם תקריב מנחת בכורים אלא ללמד שאם לא מצא כמצותו יביא כו' בברייתא בגמרא:

מצות העומר לבא מן הקמה. פירש הר"ב שיהא קציר לשמו כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש"י:

מן הלח. לשון הר"ב דכתיב כרמל רך ומל. וכן פירש"י במשנה ב' רך ומלא וכתבו התוס' [ס"ד ע"ב] דהוי כמו שמלה שלמה. ע"כ. אבל לשון רש"י במתני' כר ומל וכ"כ בפי' החומש פ' ויקרא וז"ל בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה ועל כן נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו. ע"כ:

נקצר ביום כשר. והתנן [ספ"ב דמגילה] כל הלילה כשר לקצירת העומר כו'. זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא [כגון זריקת דמים וקדשים ששחטן בלילה פסולין]. אף דלילה ביום נמי לא. אמר רבה ל"ק הא ר' דס"ל נקצר ביום כשר. והא ר"א בר"ש דס"ל בלילה דוקא ומתני' דריש פרקין דתנן קצירת העומר בשבת דלא כר'. גמרא כדלקמן:

ודוחה את השבת. להקרבה אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשר ויוכל לקצרה מע"ש ואמאי תדחה שבת. גמרא: