Traité Keritot - Chapitre 3 - Michna 3

וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן. כְּאִלּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְשָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הִפְסִיק בָּהּ אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא, פָּטוּר:

כמה ישהה האוכלן. לשני חצאי זיתים דאמרינן מצטרפין:

כאילו אוכלן קליות. רואין אותן כאילו נתפרדו לפירורין [דקין] כקליות ואוכלן אחת אחת בסמוך זו אחר זו, ובההיא משערינן אם אכל חצי זית והפסיק ולאחר שעה אכל חצי זית אחר, אם שהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת קליות בסמוך זו לזו, מצטרפין. אבל אם לא הפסיק מאכילה אלא ששהה בלעיסתן ובליעתן אפילו כל היום כולו, מצטרפין לדברי ר׳ מאיר:

וחכמים אומרים עד שישהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס. כלומר אפילו לא הפסיק בין אכילת חצי זית לאכילת חצי האחר, אלא ששהה בלעיסת שני חצאי זיתים כדי אכילת פרס מתחילת האכילה עד סוף בליעתן, מצטרפין. ביותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין. והלכה כחכמים:

פרס. לשון פרוסה. והוא חצי ככר של עירוב, משלש ככרות לקב, שכל ככר שמונה ביצים, נמצא חצי ככר ארבע ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב״ם אומר שהוא שלש ביצים:

אכל אוכלים טמאים. האוכל אוכלים טמאים כחצי פרס שהוא שני ביצים לפירוש רבותי, ולדברי רמב״ם ביצה ומחצה, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. וכן השותה משקין טמאים כרביעית, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה עד שיטבול. והשותה רביעית יין ונכנס למקדש, חייב כרת. והשתא קאמר, שאם שהה באכילת חצי פרס של אוכלים טמאים, או בשתיית רביעית של משקין טמאין, כדי אכילת פרס, מצטרפין לכשיעור ונפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. ואם שהה יותר משיעור זה, אין מצטרפין. והוא הדין לשיעור רביעית יין של כניסת מקדש, שאם שהה בשתייתו כדי אכילת פרס או פחות, חייב. יותר על כן, פטור:

אם הפסיק בה. שלא שתה כל הרביעית בבת אחת ונכנס למקדש, פטור, דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת, יין דרך שכרותו. ואם אינו שותהו בבת אחת, אין זה דרך שכרותו. וכן אם נתן בו מים. והלכה כר׳ אליעזר. והני מילי בשותה רביעית ממש, אבל שתה יותר מרביעית, מודה רבי אליעזר דחייב אפילו לא שתה כולו בבת אחת:

וכמה ישהה האוכלן. עמ"ש ברפ"ג דפסחים ובמ"ז פ"י דזבחים:

פרס. כתב הר"ב ד' ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב"ם אומר שהוא שלשה ביצים ופלוגתא דתנאי הוא במ"ב פ"ח דערובין ושם פסק הר"ב כהרמב"ם. ועיין עוד מ"ש שם:

אכל אוכלים טמאים כו'. עיין פ"ב דטהרות:

ונכנס למקדש. פירש ועבד עבודה אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב. וה"פ בת"כ. תוס'. ואשתמיטתיה מהכ"מ כשדקדק כך מדברי הרמב"ם בריש ה' ביאת המקדש. ולא כתב שכ"כ ג"כ התוס' מהת"כ. ומ"מ להרמב"ם יש איסור אף בלא עבודה. גם כתב מהת"כ דאף מן המזבח ולפנים יש איסור שתויי יין. ומ"ש הר"ב חייב כרת לא דק. דאין בו אלא חיוב מיתה. וכמ"ש הר"ב בעצמו בספ"ט דסנהדרין:

רא"א אם הפסיק בה כו'. כתב הר"ב והלכה כר"א. גמ':